מלפפונים שפג תוקפם.

מישהו יודע איך הם נראים, המלפפונים האלו שפג תוקפם? ובכן, לפי מקורות אינטרנטיים שמצאתי, ככה נראה, בערך, מלפפון שפג תוקפו: <I>"הוא מפתח עובש, הוא נהיה רקוב, יש עליו לבן כזה, הוא לא קשיח אלא מושי כזה. גם לפי המראה שלו שהוא יותר צהבהב, ובעיקר לפי הטעם החמצמץ והמגעיל"</I>

***

ספרי 'החמישייה הסודית' הם כמו מלפפונים שפג תוקפם (לפחות בשבילי).

אחרי שכתבתי את הביקורת ההיא עם המלפפונים על הספר הראשון בסדרה, והצפתי אתכם בנוסטלגיה גדולה (ואפילו גם קצת את עצמי), החלטתי ללכת לספרייה שבעיר מגוריי ולהשאיל את הספר הראשון בסדרה . הביקורת ההיא שכתבתי עשתה לי חשק גדול מאוד לחזור אל אותה תקופה נוסטלגית של ימי היסודי, לפנות לי קצת זמן (שמיועד בעיקר לקריאת ספרים שעדיין לא קראתי) ולטעום קצת מאותה פיסת נוסטלגיה של המלפפון המושלם.

אבל אבוי! (וכאן בדיוק נכנסת לתמונה ההשוואה שלי של 'החמישייה הסודית' למלפפונים שפג תוקפם) - משום מה, לא הצלחתי להתקדם הרבה מעבר לחמשת הפרקים הראשונים. לא יודע למה, אבל משהו בו לא זרם לי כפי שהוא זרם לי אז, בתקופת היסודי. העלילה לא הצליחה לרגש, להלהיב ולמתוח אותי כמו בעבר. לא היה בו את ה'זיק' הזה שהיה בספר הזה פעם. הרגשתי מעט משועמם במהלך הקריאה והיה חוסר חיבור ביני לבין הסיפור, ולא הצלחתי להינות ממנו כמו שאני נהנה מספרים טובים וחדשים יותר שעכשיו אני קורא בפעם הראשונה (אבל העלילה הייתה אותה עלילה, וכלום לא השתנה. זה פשוט אני שהשתניתי), וגם השפה העברית בספר הייתה מאוד ישנה. היא הייתה ממש ענתיקה! (שפה שמשום מה, ואני לא יודע איך, לא כל כך הפריעה לי אז, לפני 8 שנים, בגיל 8, כשקראתי את הסדרה לראשונה. אולי מאותה סיבה שלא הצלחתי להתחבר לעלילה: שהשפה היא אותה שפה שהייתה, אבל אני כבר לא מי שהייתי), והיא די הכבידה לי על הקריאה, השפה הישנה הזו. אני לא יודע אם גם בתרגום החדש של הסדרה, השפה היא אותה שפה כמו בתרגום הישן (את הספר קראתי בתרגומו הישן והמקורי, כמו פעם, ולא בתרגומו החדש, אבל אני מניח שבתרגום החדש השפה קצת יותר נוחה למשתמש המודרני של 2015 מאשר בתרגום הישן), אבל גם אם כן, עדיין אל העלילה, שאותה אי אפשר לשנות בתרגום החדש, לא כל כך הצלחתי להתחבר עכשיו.
הזמן עושה את שלו, מה שנקרא. ואולי באמת צריך להיות צעיר (או לפחות צעיר ברוחו) כדי להינות מזה.

ודרך אגב, זו ממש לא הפעם הראשונה שיוצא לי לטעום מלפפונים שפג תוקפם. זה קרה לי עם כל כך הרבה ספרים וסדרות (ואני בטוח שזה קרה גם לכם). בין כל הספרים והסדרות שפג תוקפם, יש למשל את סדרת האימה לילדים 'צמרמורת' שכתב ר' ל' סטיין, שגם ספרי הסדרה נחשבים בשבילי לספרי ילדות, ושלא מזמן, לפני שנתיים בערך, הייתי בספרייה וראיתי ספר כלשהו של 'צמרמורת', אז בהתקף נוסטלגיה שלפתי אותו מהמדף וככה התחלתי לקרוא, ותוך כדי נזכרתי איך פשוט מתתי על הספר הזה, אבל עכשיו ההשפעה החיובית שהייתה לו עליי בזמנים עברו פשוט התפוגגה לה, והספר נראה לי כל כך ילדותי, קיטשי, מטופש ופשוט לא מפחיד. עוד סדרה כזו שפג תוקפה היא סדרת 'ג'ינג'י' האהובה של גלילה רון פדר עמית, על הילד הג'ינג'י הזה שיש לו חבורה ויחד איתה הוא פותר כל מני תעלומות שיש ברחבי השכונה שבה הוא והחבורה שלו מתגוררים - וכמו במקרה של 'החמישייה הסודית' ושל 'צמרמורת', ככה גם היה במקרה של ג'ינג'י. פשוט לא הצלחתי להתחבר לזה.
ויש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות לספרים שפג תוקפם עליי, שייקח לי יום שלם למנות את כולם - אבל אני חושב שכבר הבנתם את הנקודה.

טוב, אז אולי מיהרתי מדי לשבח ולהלל את ספרי 'החמישייה הסודית', ולהכריז עליהם בקולי קולות שהם, מה שנקרא, "המלפפון המושלם" - אבל, כמו שאומרים, זה הרי סופו של כל מלפפון.

***

(אגב, נכון שיש את 'חבורת הבלשים והכלב'? אז מה דעתכם על: 'החמישייה הסודית והמלפפון?')

אמא שלי שלחה אותי אתמול בערב לסופר לקנות כמה מלפפונים. היא אמרה לי שאני צריך לבדוק אותם (את המלפפונים) טוב טוב, ולקחת רק את הטובים ביותר.
הנה מה שצריך להיות במלפפון, כדי שהוא ייחשב כמלפפון טוב, על פי אמא שלי:
*שלא יהיה גדול מדי, אבל גם לא קטן מדי. שיהיה בגודל סביר.
*שלא יהיה רך מדי. וכדי לבדוק את זה, צריך ללחוץ עליו קצת ולראות.
*שלא יהיה פגום.

אז כמו שאתם בטח מנחשים, למצוא מלפפונים טובים בסופר זה לא עסק פשוט בכלל. זה ממש כמו למצוא מחט בערימה של שחת. יש יותר מלפפונים לא טובים מאשר טובים - זה לא ייאמן! מסתבר שבמשך 20 דקות שלמות (ואני לא מגזים) עמדתי ומיששתי מלפפונים, ותוך כדי סובל ממבטים מעצבנים מהעוברים ושבים. אישה אחת, זקנה, שניגשה לכיוון עמדת המלפפונים שבה הייתי, הספיקה להכניס, בזה אחר זה, משהו כמו עשרה מלפפונים לשקית שלה, בזמן שלי רק לקח לבדוק. כי מה לעשות, גם אלה שהיו בגודל המושלם (לא גדולים מדי ולא קטנים מדי) התגלו מיד אחר כך כרכים מדי, והחלטתי שלא לקחת סיכונים והחזרתי אותם לערימת המלפפונים המטה לנפול. ואיזה אחד נוסף לא היה רך בכלל, אבל הוא לא היה בגודל המתאים, וכן הלאה. לעזאזל! נמאס לי, אני לא הולך יותר לסופר לקנות מללפונים! מצדי שאמא תלך לשם בעצמה!
אבל אז, פתאום, בזמן שתרתי אחר מלפפונים טובים, נדלקה מעל ראשי נורה (במובן המטאפורי, כמובן). כי מסתבר שבזמן שמיששתי מלפפונים, עלה לי פתאום רעיון לביקורת! כן כן, דווקא במקום הארור הזה עלה לי רעיון לביקורת. אז מה עשיתי, לקחתי במהירות כמה מלפפונים שנראו במבט ראשון ומהיר הכי פחות פגומים מכל השאר, שילמתי עליהם, ואז רצתי מהר מהר הביתה כמו מטורף עם השקית ביד שבתוכה נחו המלפפונים שקניתי. רצתי מהר הביתה, לפני שחס וחלילה, אשכח את הרעיון הגאוני שעלה לי.

***

ספרי מתח הם כמו מלפפונים בסופר. קשה, קשה מאוד אפילו, למצוא ספרי מתח טובים (זו דעתי!). גם אלה שעוד איכשהו הצלחתי לקרוא ואפילו די אהבתי, עדיין הצלחתי למצוא בהם פגמים כלשהם. מעטים, מעטים מאוד אפילו, ספרי המתח שזוכים לקבל ממני את הציון הנחשק של חמשת הכוכבים המוזהבים.
"אישה נמצאה ללא רוח בביתה, כששובל גדול מאוד של דם אדום וסמיך עוטף אותה בכל הצדדים", "גבר נמצא בביתו ללא רוח חיים, כשחבל כרוך סביב צווארו - כנראה התאבד, אבל המקרה עדיין בחקירה... די, זה לא מעניין אותי! פשוט לא מעניין אותי, ספרים כאלו! מה לעשות, ספרי מתח הם לא ממש כוס מיץ המלפפונים שלי.

וגם עכשיו, כשאני כותב את הביקורת הזו, אני לא משנה את דעתי אפילו בסנטימטר אחד. אבל אי אפשר, פשוט אי אפשר, שלא להזכר, בנוסטלגיה כלשהי, בספרים שקראנו כילדים. כי למרות שאני כל הזמן מלכלך על ספרי המתח, קשה לחשוב על ילדות בלי ספרי 'החמישיה הסודית' של אניד בלייטון, וכל שאר ספרי החבורות האלו, שחוקרים תעלומות, נקלעים לסכנות ולבסוף מצליחים למצוא את הפושעים המנוולים. כי אי אפשר להתכחש לעובדה שמשהו כמו 90% (או אולי אפילו יותר) מספרי הילדות שלנו הם ספרים כאלו. ספרי מתח.
והספרים האלו הם ללא ספק המלפפון המושלם! לא גדולים מדי, לא קטנים מדי, לא רכים מדי, ובכלל לא פגומים! מושלם.

אז אם אתם ילדים, ואתם קוראים את הביקורת הזו, ועדיין לא קראתם את ספרי החמישיה הסודית וכל ספרי החבורות, אז קדימה, זה הזמן לקרוא!

*מומלץ לקרוא את הספר תוך כדי אכילת מלפפון.
סתם, סתם צוחק. תשכחו ממה שאמרתי.

יש לי זיכרון עמום מקריאת ספרי הסדרה הזאת בילדותי ,לכן הסתקרנתי לקרוא את המהדורה החדשה ,ועוד יותר הסתקרנתי לאופי התרגום .{כל אחד והשריטות שלו בספרים }.

ההשוואה נעשתה באמצעות הספר הישן מול הספר החדש ,שהיה הראשון שבלייטון כתבה ופרסמה בסדרה הזאת .

ממבט ראשון הבחנתי כי הספר במהדורה החדשה דק יותר מהישן, החדש-176 ע"מ ,הישן -201 ע"מ ,הפונטים של האותיות שניהם מספיק גדולים .אז איפה הבעיה ?- אין איורים בתוך הספר במהדורה החדשה !!.מה חשבה לעצמה הוצאת "אחוזת בית"? - היא אינה מבינה שחלק עמוק ואמיתי מזיכרון קריאת ספר ילדות או נעורים, מבוסס באופן מודגש על האיורים מתוך הספר ?!,הרי אי אפשר להפריד בזיכרון הילדי את האיורים מהטקסט .אז מה חשבה לעצמה ההוצאה ?!לחסוך בעלויות הספר -מחירו 78 ש"ח ,או חשבה שהאיורים המקוריים של המאייר {ת}- איילין סופר -הבריטי{ת} בהוצאה הישנה אינם רלוונטיים לדור הנוכחי?! ואם כן, אז מדוע הוציאו בכלל את הסדרה מחדש ?!. להוצאה -פתרונים.

את התרגום בספר הישן תרגם מיודענו אבנר כרמלי -הוא שרגע גפני ז"ל אבי דני -דין,התרגום החדש נעשה ע"י דנה אליעזר -לוי שאין לי מידע אודותיה ,אבל אין ספק שהתרגום החדש רזה ומקוצר במילים ,במשפטים ובשפה בהשוואה לישן .
התרגום החדש חסר את כל אותם מילים אשר מתארים מצבים רגשיים ,מחשבתיים של גיבורי הספר .כלומר כל מה שיש
במשפטים כדי לעבות את רגש הקורא ולגרום לו להזדהות או לא עם הגיבורים ,הושמט מהתרגום החדש . באשר לשימוש במילים יותר עדכניות להיום בטקסט -איני רוצה להביע דעה לכאן או לכאן,כי ברור שקריאתי כאדם מבוגר אינה כקריאת ילד בן 9 של היום .

אז מה נשאר ? -ספר דק ,שפה רזה ,וללא איורים.

ככה לא בונים חומה חדשה כדי לחבב על דור חדש של קוראים ספרי קלסיקה ישנים .

בילדותי קראתי, כמובן, את כל הספרים של החמישייה הסודית והשביעייה הסודית. חזרתי עכשיו לקרוא את הספר הראשון של החמישייה הסודית - החמישייה באי המטמון - ונהניתי מכל רגע.
התרגום החדש והעכשווי של דנה אלעזר-הלוי מאפשר לקרוא את הספר בהנאה. למרות שתמיד אתגעגע לזמן בו הילדים יצאו לטוזיג, התרגום החדש מאפשר לחבר גם ילדים של היום לסדרה הוותיקה הזאת. הספר קולח ומהנה, והעלה לי געגועים להרפתקאות של פעם - כשהיינו מסתובבים בחוץ.
מקסים!