אחחח שוודיה שוודיה.. באמת משעמם לכם שם הא?
האם מדובר במדינה בה אין רוע כלל שהם צריכים לדמיין ולכתוב על הנורא מכל?
דרור משעני אמר פעם משפט חכם בספרו "נעלם"- "את יודעת למה אין ספרי מתח טובים בישראל? כי אין פה רוצחים סדרתיים, אין דרמה".
וזה נכון. יש לנו מחבלים מתאבים, אינתפאדות ויירוטים. אנחנו לא צריכים לדמיין את הנורא מכל,
אנחנו מכירים אותו.
ברשותכם, אכתוב על הטרילוגיה בשלמותה תחת הכרך הראשון, מאחר וקראתי אותה ברצף.
את הספר הראשון קניתי בדוכן ספרים "פגומים" בעשרה שקלים והעלה אבק על מדפי כשנתיים.
אני חייבת לעצור בשלב זה ולהודות לקורונה שהחזירה אותי לספרים שכלך כך התגעגעתי אליהם ושנתנה לי את מתנת הקריאה מחדש.
אל הספר הגעתי תוך כדי חיפוש אחר ספר שיש בו פן פסיכולוגי כלשהו, זמנים להרהר, ולאור תקציר הספר הבנתי שהגעתי לנחלה.
כמה שצדקתי. את הספר הראשון גמעתי בשעות בודדות וכשלקראת סופו אף משכתי את הזמן כדי שישארו לי עוד עמודים מהפלא הזה.
מדובר במותחן פסיכולוגי (סמי אימה), הטומן בתוכו תיאורים גרפיים ומופשטים של סיפורי התעללות בילדים.
כאן אעצור ואומר- זה לא ספר לכל אחד. הוא עשוי להוות טריגר גדול לנפגעי תקיפות מיניות והתעללות נפשית.
בספר הראשון אנו נחשפים לעלילת חקירתם של ז'נט והורטיג- גופות צעירים חנוטים צצות ברחבי העיר.
במקביל אנו זוכים להכיר את סופיה סטורלונד- פסיכולוגית במקצועה בעלת עבר אפל.
הקשר בין ז'נט לסופיה נרקם בעקבות המקרים האחרונים ומשם הכל הולך ומסתבך.
הספר עשוי טוב- פרקים קצרים ומותחים, מעבר ברור בין צירי הזמן ועלילת מתח שנבנת בהדרגה. תענוג.
דבר טוב שיצא מהטרילוגיה הוא שלמדתי בדרך הקשה שאם אני מתחילה טרילוגיה, רצוי ששלושת הספרים יהיו בידי.
אז את הספר השלישי מצאתי בסיפור חוזר. נהדר. אך הספר השני, אש הרעב, החליט כנראה שהוא הארד טו גט ולא נמצאו עקבותיו באף מקום.
לאחר חודשיים ארוכים בהם הסקרנות הרגה את הרצון לקרוא סוף סוף מצאתי את שחשקה בה נפשי.
אש הרעב מביא לנו את עלילת ההמשך של סופיה וז'נט ותופסת תפנית מפתיעה. גם אותו גמעתי בשקיקה אך לקראת סופו הורגש כי
הסופרים מנסים להכניס בכוח דמויות נוספות, כדי לתת נפח לעלילה.
לספר השלישי, ההוראות, הגעתי בציפייה- שכל החידות ייפתרו, שאקבל תשובות לכל השאלות שלי, שהספר ייתן לי מנוח.
נכון עונה 7 של משחקי הכס? אז "ההוראות".
בתחושה שלי הספר שלי מגיע אמנם כדי לסגור את כל הפינות אבל עושה זאת בצורה מרושלת, בדרך אגבית, ריקה מתוכן ומערך מוסף
ומעל הכל- מאכזבת.
לא סתם הספר נפתח במילון הדמויות בספר- אכן יש בה צורך על מנת לעקוב אחרי העלילה שלדעתי יכלה להסתיים בצורה מספקת יותר עבור הקורא.
מה הפלוסים?
למדתי המון מונחים פסיכיאטריים ופסיכולוגים חדשים, ההפרעות הנפשיות מתוארות בצורה מדויקת למדי ואנחנו זוכים ללוות אישה בתהליך עיבוד של טראומות עבר.
החסרונות?
נותרתי מאוכזבת, בתחושה שהולכתי שולל על ידי זוג שוודים שלא ידעו מתי לעצור.

לונג סטורי שורט-
הטרילוגיה אינה מומלצת לכולם, לא מתאימה לבני נוער שכן יש תוכן מאוד אלים ומיני בצורה קיצונית והעלילה מתארת מקרי התעללות מזוויעים.
למי היא כן מתאימה?
לחובבי מתח שזקוקים לעלילה שתזעזע אותם.

הלכתי לנסח מייל זועם, יש לכם ניחוש מי הנמען?

קראתי הפעם את הספר השלישי בסדרה אחרי שקראתי בעבר את הספר הראשון - חסר לי הספר האמצעי. בעצם לא כל כך חסר לי.כל כך הרבה פרטים, כל כל הרבה מעורבים שאפשר ממש להתבלבל. יותר מדי רציחות ופחות מדי עניין, יותר מדי דברים קיצוניים וסיפור די מופרך. בקיצור - אפשר לוותר - הסיבה האמיתית שקראתי - זה מה שהיה לי במקרה בתקופת הקורונה.

טרילוגיה מעולה!!
לחובבי המתח הכבד והקשה לעיכול...

הרוצחים השבדים האלו - יותר מדי כאלו מסתובבים שם. כתוב טוב ולא מבייש את ספרי הבלש/מתח השבדים/סקנדינביים. האם להמשיך לספרי ההמשך כדי לדעת את סוף התעלומה? לא יודע - אולי. אין ספק שתיאורי ההתעללות בילדים בספר הם מהמזויעים והקשים לעיכול.שוב יש לנו בלשית משטרה עם בעיות בבית כמו לרוב עמיתיה הבלשים בסדרות האחרות. בסה"כ כתוב היטב וקריא מאוד.

ואני שואלת את עצמי, איך שרדת? איך קראת את הטרילוגיה המעורערת והחולנית הזו? ואני עונה לעצמי, הסדרה מושכת כתובת טוב מעניינת ואת הסקנדינבים הקרים כבר פגשתי בספרים אחרים, את החולניות הסטיות השמות שוברי השיניים. את סטוקהולם אני מכירה קצת גם את מלמה ואופסולה, זו עיר יפה יש בה אוניברסיטה מעולה, אז איך מתחת לפני השטח בקור הנורא שבחוץ יותר מידי חם בבית עד כדי סטיות פדופיליה והתעללות בקטינים. אבל צלחתי וקראתי בעיקר מתוך עניין מה יהיה בסוף.... והקטע שמה שהכי רציתי לדעת אם השוטרת ג'נט תגלה על סופיה וזה לא קרה אז מי שלא קרא באמת לא קרה שום דבר.

ספר שני לסדרת הספרים של ויקטוריה ברגמן, הסדרה העוכרת שינה, מטלטלת את הנפש וגורמת לאי נוחות. מה קורה שם בשבדיה הקרה מתחת לפני השטח בבתי העץ המחוממים עם הרהיטים הזולים מאיקאה ? ילדות קטנות נפגעות מינית וכל עולמן מתערער עליהן, אנשים קרים בארץ קרה מול יצרים חמים , הולכים רחוק מדי. אז, ויקטוריה ברגמן אבא שלה פגע בה והיא ברחה מתוך גופה בעיני רוחה ובדמיונה, אבל גם במציאות , ויקטוריה ברגמן קיבלה זהות חדשה. הרציחות ממשיכות הקשרים הולכים ומתהדקים, האמת נחשפת במערומיה, תרתי משמע. על הכל מנצחת ג'נט השוטרת עם צוותה, ככל שהגילוי הולך ומתקרב כך האמת מסתעפת יותר ויותר, ככל שהספר לא קל לקריאה כך הוא מסקרן להמשיך ולקרוא, מכאן ממשיכה לספר השלישי...ההוראות.

ספר קשה לעיכול, עוכר נשימה אך נקרא גם בנשימה אחת, שבדיה ארץ יפה וצלולה היא, זכור לי מביקור קצר בה אי שם בשנות השמונים. אבל הקור מחלחל גם אל תוך נבכי האנשים. חיים כפולים סטיות התעללות גילוי עריות בגידות כל זה יש בשפע בשבדיה וכל זה מתנקז לתוך הספר, בעצם יש כל כך הרבה שלא מספיק ספר אחד יש פה טרילוגיה. ילדה עורב הראשון בסדרה של החולשה של ויקטוריה ברגמן. התעללויות בילדים זה אף פעם לא נושא קל על אחת כמה וכמה גם רצח אבל יחד עם זאת הספר מעניין מותח, מושך להמשיך ולקרוא עד לסיומו ומיד לעבור לשני בסדרה. ממש באותה נשימה עצורה בה נקרא הראשון. יודעים לכתוב השבדים...

ספר שלישי בטרילוגיה זוועתית.
האמת שהסדרה כתובה טוב ומאוד מותחת וזאת הסיבה שהמשכתי לקרא את כל הטרילוגיה, למרות ששקלתי להפסיק כבר בספר השני.
קראתי כבר הרבה ספרי מתח של סופרים שוודים ונורבגים, מפחידים ומזעזעים , אבל הזוועה בטרילוגיה זו היא פשוט חולנית!!!

שיא הזוועה מגיע בסוף הספר השלישי "ההוראות", שם גם מתפרצת לה האנטישמיות של כותבי הספר שעד כה הייתה חבויה.
(זהירות ספוילר...) הרי זוועות כאלה יכול ליצר רק יהודי יוצא שואה (לא חלילה גרמני נאצי)

הספר הזה פשוט מוציא את החשק להמשיך ולקרא ספרות שוודית!

הספר ננטש על ידי פעמיים, לפני שהחלטתי לתת לו ניסיון אחרון בעקבות ביקורות גולשים. קראתי על כך שהספר מכיל תיאורים מזעזעים וקטעי gore, אך גם לאחר שסיימתי, אני יכולה לומר בוודאות שהוא אינו שונה מספרי מתח אחרים שקראתי בתקופה האחרונה.
מה שכן, לאחר צליחת האמצע, הקריאה נעשתה הרבה יותר מעניינת ומלאת תפניות.
הדמויות, שעד האמצע היו רדודות וחסרות עניין התפתחו, והטוויסט בעלילה, למרות היותו צפוי למן ההתחלה, הוסיף נופך מעניין לסיפור.
הספר כתוב היטב, והמתח אכן מגיע לשיאו כך שעם סיום הקריאה מיהרתי להניח ידיי על הספר הבא בטרילוגיה.
למרות הפתיחה האיטית והמסורבלת, ורדידות הדמויות, העלילה שווה את הקריאה.