ספר מצויין ומרתק. מפתיע ואי אפשר להפסיק לקרוא

ובכן ... דווקא קראתי את הספר באנגלית. והיה לי ממש כיף. גם נהניתי מהסיפור וגם למדתי קצת מילים חדשות על הדרך ...., אכן ספר מדהים. מומלץ בחום.

נדב

מה פתאום הגעתי לספר הזה עכשיו? אכן קראתי אל כל ספרי הארי פוטר בזמנו. אבל בימים אלו נכדתי בת ה-9 מסיימת לקרוא את הספר האחרון בסדרת הארי פוטר וקיבלה מתנה את הספר הזה. היא נתנה לי לקרוא אותו לפני שהיא תתחיל. מעבר לעובדה שזהו ספר מחזה - זה לקרוא טקסט של הצגה עם כל הוראות הבימוי ולא דרך של סיפור רגיל מה שקצת מפריע (אבל מצד שני גורם לכך שכמות המילים קצרה יותר) - בסה"כ אחרי שמתגברים על "המכשול" הזה - יש כאן עלילה שלי כחובב הארי פוטר הזכירה את המקור והצלחתי להתחבר, אם כי לא תמיד הצלחתי לעקוב אחר אירועי "מחולל הזמן". זה כן החזיר אותי לכיף של סיפורי הקוסמים והקסמים. בקיצור בהחלט נהניתי.

בחסות הקורונה הצלחתי לסיים את הספר האחרון בסידרה החמודה אך הבלתי מטריפה הזאת של הארי פוטר.
זה עלה לי במאמץ, לא התחברתי, אבל עשיתי את זה כי הרגשתי שאני צריכה,
לא יכולתי עוד להתנהל בעולם עם החור הזה בהשכלה.

אז איך אני מסכמת את הספר האחרון?
בסך הכל - יפה, עבודה יפה גברת רולינג עשית פה.
בצלחת לסגור כל כך הרבה קצוות מטרידים בבת אחת,
בלי שזה ירגיש ספר סגירת קצוות.
הצלחת להביא את הגיבורים לקצה, לפי התהום, ואז לתת להם לעשות צעד קדימה. בום טרחח וכל זה.
המהפכים בסוף קצת קיצוניים,
וביחד עם זה - היה ברור שהארי הרי לא ימות, לא ככה תסיימי את הספר האחרון,
אז הם היו לא מספיק מפתיעים.
היה צריך לעשות את זה קצת אחרת לדעתי,
אבל מי אני שתקשיבי לי, אם אני לא אחת מעשרות מיליוני המעריצים שלך, אלא דווקא אחת שלא.

טען לי חבר שהארי פוטר צריך לקרוא לפנ יגיל 17 כדי להתחבר, לאהוב ולהעריך.
יש מצב.
לא היתה לי הזדמנות, בתור ילדה חרדית שספריית בית הספר פלוס הספריה הציבורית הקרובה אליה מעוטרות רק בכותרים חרדיים.
אבל היו הרבה ספרים שהלמתי בגיל מאוחר יותר, וזה היה סבבה. ואהבתי, והתלהבתי, ותוכלו למצוא את הביקורות שלי על חלקם כאן בסביבה, בסימניה.
תכלס, אני חושבת שזה אומר משהו גם על הספר עצמו, אם זה ספר שמתחברים אליו רק אם קוראים אותו בגיל צעיר מספיק.

משהו בעלילת ההתבגרות וההתאהבות הצליח לסקרן אותי
וגם החידה על נסיך חצוי הדם, הצליחה לגרום לי להיסחף בעלילה,
ככה זה, דווקא דבירם מתוך העולם שלי גרמו לי לאהוב ולהישאר עם הספר הזה קצת יותר מהספרים האחרים בסידרה.
רוחות מייללות ותמונות זזות פחות מדברות אלי מאלמנטים אנושיים מוגלגים בטירוף שהוא נורמלי.
אחלה ספר גברת רולינג, אולי היית צריכה להכניס קצת יותר אלמנטים כאלה לסידרה. כלומר, אל תטרחי בשבילי, סתם אומרת.

יש לי פחד כזה שאם שוב אכתוב ביקורת ביקורתית ולא מרוצה -
יבואו לביתי שיירה של אנשים בגלימות, ינופפו בשרביטות המדומות שלהם, וישלחו אלי ינשופים זועמים לנקר לי בפנים.
עוד ספר סבבה, סביר, נחמד, בסדר,
שוב התמיהה שלי מה הילך הארי פוטר קסמים על כל כך הרבה אנשים.
שוב מאמץ לסיים את הספר במשיכת כתף.
ותהיו טובים אלי אנשים, בסך הכל אמרתי את דעתי, מדינה דמוקרטית וזה. אל תשליכו עלי שרביט או ינשוף או גמדון בית.

זה פשוט לא ייאמן שזה המצב,
אבל המשכתי לקרוא את סידרת הארי פוטר במאמץ, מאמץ רב אפילו הייתי אומרת.
למה 7 ספרים? ולמה כל כך עבים?
תראו מה עושים כדי להישאר מקובלת חברתית ובעניינים גם בגילי הזקן.
הרי לא ייתכן שאנשים סביבי ידברו על הארי פוטר בעיניים בורקות ואני לא אבין מי זה מי ומה נגד מה.
הבעיה שכשקוראים ספרים כאלה כדי לצאת ידי חובה, ובלי התלהבות אמיתית, מאוד קשה לזכור את כל הפרטים שבעיניי לא רלוונטיים, והקריאה לא ממש עוזרת לי לזכור לאורך זמן מי נגד מי.
ומבחינתי? שכולם יהיו שם אנשים שאין לומר את שמם, במקום שאצטרך לשנן רשימות ארוכות של שמות, תפקידים, שיוכים ויכולות על בעל פה.

יותר מהספרים האחרים של הארי פוטר הספר הזה הוא ספר מוזר.
ההתפתחויות בו מתעתעות. רגע פחדתי מהאסיר הנמלט, רגע אהבתי אותו, ורגע הסוף שלו טרגי.
משהו בעלילה הרגיש לי לא מספיק מכוון, אז אולי זה הספר הכי פחות טוב בסידרה.
אממה, מצד שני ת'אמת? זה הספר היחיד שהצליח לצבוט בי באמת.
אז אולי זה הספר הכי טוב בסידרה?
קחו את זה מכאן לאן שתרצו.
רק לא לחופש שבא לכם שהוא יהיה שמח וחף מדאגות.

הארי פוטר ממשיך להטריד אותי.
איך זה שגיבור של סדרה לא עושה כלום והוא עדיין גיבור?
הכל קורה לו כמעט מעצמו
הוא כמעט לא בוחר שום דבר.
ילד נזלת עם חברים חנונים מתלהבים (מין שילוב מוזר כזה), שהוא באמת מכמיר לב מפעם לפעם, ויש בו מתיקות, ויש לו גם צלקת על המצח, אז זה עושה לו אלמנט גבורה כזה.
אבל גיבור צריך לבחור בעצמו בחירות הרואיות. להתאמץ מעבר לעצמו, והארי פוטר כמעט לא עושה את זה.
וואלה, זה עלבון שמכל גיבורי הספרים בעולם, שקרעו את התחת והעלו על עצמם, דווקא הארי צבר כל כך הרבה פופולריות שלא לומר הערצה עיוורת חסרת גבולות ומעצורים.