רק דברים טובים יש לי להגיד על הספר הזה, ואי אפשר לומר שזה לא יוצא דופן. הביקורת נטולת ספויילרים לחלוטין, אגב. אני ממליצה בחום לקרוא אותו, ולכן לא ארצה להרוס לכם.
הנה אני מתחילה.
קודם כל, העילה החשובה ביותר להערכה שלי לספר הזה - הוא לא יוצר קונפליקטים בכוח. כי בואו נודה בזה, לרוב ברומנים לדמויות הראשיות אין באמת על מה לריב. הרומן יכל להסתיים כבר אחרי מחצית ספר אם לא פחות, אבל הסופרים מערימים קשיים בכוח, נותנים לאגו של הדמויות הראשיות להפריד ביניהן שוב ושוב ולבחון את רמת האהבה שלהן זו לזו.
ב"הקרבה יפהפיה" זה פשוט לא קורה, וזה נהדר. לא ברור לי איך, אבל הסופרת הצליחה להעביר ספר שלם, שכולו מתקדם ולא משעמם לרגע, עם ריב משמעותי אחד בלבד בין הדמויות הראשיות, טיילור ופאלין. הזוג עומד מול דילמות וויכוחים שונים, ברור. אבל תודה לאל וכן ירבו ספרים כאלה, הם לא חושבים שהפתרון להכול הוא בריחה. ברוב הפעמים, פאלין וטיילור יודעים יפה מאוד לעמוד אחד מול השנייה ולפתור את הבעיות שלהם. זה שינוי מרענן, וזה הופך את הספר כולו לאמין יותר ומתאמץ פחות. זה גורם לקונפליקט הראשי, לריב הגדול ביותר, להראות משמעותי באמת, ולא עוד קושי סוג ד׳ שהסופרת יצרה בכוח כדי לשמור על עניין.
יתרון נוסף הוא שלמרות שזה סיפור למבוגרים, הסופרת הצליחה להצניע את הסצנות המיניות.
כמובן, בסיפורת פנטזיה לנוער צעיר ישנה צנזורה רצינית על קטעים אינטימיים. שיא הרומנטיקה מסתכם בנשיקה, וזה מקסים, אבל בספרים שמכוונים לגיל מבוגר יותר יש צורך להיות תמימים פחות. מקגווייר הוכיחה כאן (בניגוד לספריה הראשונים, יש לציין) שאפשר לכתוב רומן לקהל בוגר שלא נועד במהותו להיות 50 גוונים של אפור. היא לא מתחמקת מסצינות אינטימיות, אבל הן לא המרכז, ולא מתוארות יתר על המידה, וזה מעולה. אפשר ליצור סיפור אהבה מיוחד ומעניין גם ככה.
נקודה נוספת לזכות הספר היא העושר שבדמויות שלו. רומנים רבים חוטאים בכך שהם מערימים תיאורים ואופי על שתי הדמויות הראשיות, אבל זונחים את כל השאר, ובכך יוצרים רומן לחלוטין לא מאוזן ולא אמין. ב"הקרבה יפהפיה" הדגש הוא כמובן על טיילור ופאלין, אבל עולמם של כל אחד מהם מלא דמויות אחרות שלכל אחת מהן סיפור. אין פה פירוט יתר על דמויות שנועדו, בסך הכול, להיות רקע, אבל כן ניתנת הרגשה שיש כאן עולם אמיתי ומלא, ולא בועה מנותקת מהמציאות.
והחלק החשוב ביותר - הספר פשוט כיפי. הוא זורם, הוא לא מקשה, הוא לא מלא עומק פסיכולוגי, וגם מאוד מודע לכך. הוא רומן מקסים שלא מתיימר להיות ספר משנה סדרי עולם. הספר לא רדוד, ויש בו כמה נקודות כואבות ואמיתיות, אבל הוא לא חוטא בניסיון לשנות את תפיסת עולמו של הקורא. זה מעולה, ושוב, יוצר סיפור אמין הרבה יותר.
שלא תטעו לרגע, הספר הזה קליל והוא יישכח פרק זמן קצר מאוד אחרי קריאתו, אבל הוא באמת אחד הרומנים הפשוטים והמוצלחים ביותר שיצא לי לקרוא. אם אתם מחפשים עומק, יש ספרים מתאימים יותר. אבל אם אתם פשוט רוצים להעביר כמה שעות בכיף, הספר הזה מומלץ בחום.
