"מצולות" הוא הספר השביעי בסדרת ספרים של הסופר האמריקני קלייב קאסלר. בספר זה, השביעי בסדרת הספרים אודות דרק פיט, מהנדס ימי הרפתקן ורב תושייה, להיאבק במשפחת בוגנוויל צרפתית-קוריאנית-אמריקנית של איילי ספנות, ובראשה ראש המשפחה הקשישה, מן קוריו, המנסה להשתלט על ארצות הברית כולה תוך שיתוף פעולה עם שירותי המודיעין של ברית המועצות, ואף קשרה קשר לחטיפת נשיא ארצות הברית למטרה שטנית. על פיט להתמודד עתה לא רק עם האיום בזיהום כימי קשה באלסקה, אלא גם עם מזימה המסכנת את יציבות הממשל האמריקני כולו. העלילה אמנם קלושה, וחלק מן הדמויות מקרטון, אבל המתח עובד. קצב האירועים הוא כמו בסרט הרפתקאות מהודק ומותח.
לכאורה, תפקידו של דרק פיט הינו מנהל המבצעים המיוחדים בסוכנות הלאומית למחקר תת-מימי (המכונה בספר זה סלחים), אולם הוא מוצא עצמו פעם אחר פעם (וספר אחר ספר) כמבצע למבצעים מיוחדים לטובת ממשלת ארצות הברית וכסוכן חשאי לעת מצוא. בשל התמהיל הנפוץ ברוב ספריו של קאסלר אודות פיט, וכך גם בספר זה, קרי פתיחה באירוע מן העבר, כגון טביעת ספינה או אסון אחר. לאחר מכן מתפתחת העלילה בקצב מהיר סביב נושא שונה לחלוטין, בו נאבקים פיט וחבריו בנבל מגלומן. פיט הינו בוגר האקדמיה של חיל האוויר האמריקני, אשר לחם במלחמת וייטנאם כטייס קרב וזכה לעיטורים רבים. בהרפתקאותיו מסתייע פיט בחברו הטוב אל ג'ורדינו, אף הוא גבר עשוי ללא חת: "'היית בחיל האוויר לפני שהצטרפת לסלחים,' המשיך אמט. 'בדרגת מייג'ור. בווייטנאם שירת בהצטיינות.' הוא היסס, מבט שואל נשקף מעיניו. 'אני רואה שזכירת לציון לשבח על שהשמדת אחד מהמטוסים שלנו.'
'אולי מוטב שאני אסביר זאת,' אמר סאנדקר, 'היות שהייתי במטוס שאותו הפיל דרק.'
'אנחנו אומנם לחוצים בזמן, אבל אני מעוניין לשמוע את תמצית הדבר הזה,' אמר אוטס. סאנדקר הניד ראשו בנעימות. 'הסגל שלי ואני טסנו במטוס תובלה טורבו-סילון דו-מנועי, מסייגון לנמל מצפון לדאנאנג. לא ידענו שהשדה שבו התכוונו לנחות כבר נכבש בידי הסדירים מצבא צפון-וייטנאם. מכשיר הקשר שלנו היה לקוי והטייס שלנו לא יכול לקלוט את ההודעה. דרק טס במטוסו לא הרחק מאתנו, לאחר ששב ממשימת הפצצה. המפקד במקום הטיל עליו לטוס לעברנו ולהזהיר אותנו בכל אמצעי אפשרי.' סאנדקר הביט בפיט וחייך. 'אני חייב להודות שהוא ניסה הכל, למעט אולי שלט ניאון. הוא ערך לנו פנטומימה שלמה מתוך התא שלו, ירה צרורות אחדים מתותחיו לפני החרטום שלנו, אבל דבר מדברים אלה לא חדר לגולגלותינו העבות. כאשר התחלנו להנמיך לקראת נחיתה, מהים לעבר המינחת בשדה הקטן, פעל פיט כצלף זריז ומופלא, ובצרורות אש שיתק את שני המנועים שלנו. כך הכריח את הטייס שלנו להנחית את המטוס במים, כקילומטר וחצי בלבד מהחוף. אחר כך טס דרק מעלינו, מבזיק באש מקלעים סירות אויב שהפליגו מהחוף לעברנו, עד שכל אחד מאתנו הועלה על ספינת פטרול של צי המלחמה. לאחר מעשה הבנתי סוף-סוף שהוא הציל אותי משבי בטוח ואולי ממוות ושנינו התיידדנו. שנים אחדות אחר-כך, כאשר הנשיא פורד ביקש ממני להקים את סלחים, שכנעתי את דרק להצטרף אלי'." (עמודים 324-325)
זהו ספר מותח ומבדר של קאסלר וכמה מן הרגעים בו מהנים במיוחד (זכורה לטוב גיחתם של ספינת הקרב "סטונוול ג'קסון" ואנשיה). התרגום של שלמה גונן ונעים לקריאה. לדידי, פיט פשוט מושלם מדי (בדומה לגיבורים אחרים מן הז'אנר דוגמת ג'ק ריצ'ר או ג'ון קלארק). הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם טייס קרב וגם צלף מהיר שליפה (הנשק המועדף על פיט הינו אקדח קולט חצי אוטומטי בקליבר 0.45 M1911 שקיבל מאביו, הסנאטור), הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה": "לפתע הניף את הקרבין, תפס בקנהו והרים את הקת כאומר להנחיתה על ראש פיט. הקת כבר פתחה בדרכה למטה כאשר סחט פיט את ההדק ושילח בגרונו של לי טונג את ברד הצבאים מכדור-הציד שבקנה התחתון. הקרבין נעצר באוויר ונשמט מיד האיש, והוא עצמו כשל לאחור עד שנחבט בקיר ונפל בכבדות על הרצפה, כתם אדום מתפשט על גרונו וראשו מתנודד." (עמוד 403). בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. מזל שקאסלר (שוב, בדומה לצ'יילד וקלנסי) כותב מתח טוב באמת, אחרת זה היה בלתי נסבל. מומלץ בחום!!!
