Teleny, or The Reverse of the Medal
פורסם בשנת 1893, ומספר משולש רומנטי- מהטרגיים ביותר שיש. "טלני או הצד השני של המטבע"- מספר את סיפור אהבתם של הגיבור המספר את הסיפור בגוף ראשון- קאמיל דה גרייה(המספר את כול הסיפור כמו שהתחיל הספר – בקונצרט, למישהו שישב לידו. צורת המספר כמו ב'סונטות קרויצר' של טולסטוי) ,אימו הנהנתנית ו רנה טלאני- אמן צעיר בן 24 (הונגרי), גבוה ונאה המוכן בחפץ לב לספק פנטזיות מיניות למציאות גרוטסקית של שוק בשר אחד גדול...
העלילה מתרחשת בסוף המאה ה-19, והועתקה מלונדון לפריס כדי לא לקומם את אנגליה הוויקטוריאנית- בה הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק ומקובלת בצרפת מעבר לים.
הספר נראה כ'אסקימו לימון'/ אורגיה מתמשכת שנכתבה ע"י ויילד ונראה שבוימה ע"י המרקיז דה סאד...

No shame,no glory

כמו שזמרת אחת אמרה על הרפתקאותיה הארוטיות, נראה ש"טלאני או הצד השני של המטבע" הוא ריאקציה של ווילד על ספרו של מופסאן – "בל אמי":

"לא הייתי רוצה להיות אמן".
"הו! הם לא הגברים היחידים החבים את הצלחתם לפילגש, או לאישה. "קרא את 'בל אמי' ותראה שפעמים רבות אדם מצליח, ואפילו יותר מאישיות מפורסמת אחת, חבים את גדולתם ל...
"אישה?"
"בדיוק; זה זה תמיד חפש את האישה"
"אם כן זה עולם מגעיל"
"בהיותנו חייבים לחיות בו, אנחנו חייבים לקחת ממנו את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, ולא לקבל את הדברים בטרגיות רבה כ"כ כפי שאתה עושה" (ע"מ 32, פרק 2).

'אימו של המספר' בפרק השני מתעכבת איתו על סיפורו של הנגן טלני שניגן פסנתרן מול כולם בקונצרט:
"הוא היה גבוה למדי ואיש צעיר רזה בן עשרים וארבע. לשערו הקצר ומתולתל" (ע"מ 8).
אימו של קאמיל מקירה לו את טלאני הנגן ההונגרי הנחשק...

"סלח לי שאני מפסיק אותך, אך האם לא היית מאוהב אף פעם לפני שפגשת את טלני?"
"מעולם לא".
"מוזר?"
"מדוע זה?".
"בגיל עשרים ושתיים?"
"ובכן,אתה מבין הוכשרתי לאהוב גברים ולא נשים,ובלי לדעת זאת, נאבקתי תמיד נגד הנטיות של טבעי".
(ע"מ 34,פרק 2).

קאמיל מספר לזה ששומעה את סיפורו בתא הקונצרט על איך בגיל 22 נסע עם אימו ברכבת כדי להכיר נערה מיוחסת. הוא היה צריך לשירותים ונתקל בזקנה שצרחה...
לאחר מכן הלך מושפל לפגוש את אותה נערה והיא והזקנה אימא קראו לו:
'אידיוט...טיפש...מפגר...בהמה...חיה!".

"זה היה השיעור הראשון שלי, ומאז היה לי שמץ של מושג באשר למה שגברים ונשים עושים כאשר הם אוהבים".(ע"מ 44,פרק 3).

קאמיל בהיותו בן 15מעבד את בתוליו באורגיה באחוזתו כאשר חבריו לספסל הלימודים הולכים מהלכה למעשה...

כשהייתי בגיל 16 אחותי התאומה (שאז כבר נשרה מהלימודים בתיכון 'רגיל') ארגנה 'נשף מאולתר' בוילה שהייתה לסבתא שלי בזמן שהיא הייתה בחו"ל. היה מיליון נערים שבאו, בטלוויזיה שמנו MTV
אלכוהול,גרס,תור לשירותים, מזמוזים ולילה לבן (שניגמר בכדי לגרש את כולם) בסרט 'רקוויאם לחלום'.
בפרק הרביעי מתואר משגל בין טלאני לצעירה נאה הנשואה לברון 'זקן' ועשיר. לאחר תשעה חודשים היא מולידה תינוק 'לא דומה לרוזן ולא לטלני'.
בפרק החמישי 'קטרינה'- משרתת דתיה בת 16 ובתולה מפלרטטת עם קאמיל. 'רוצה,לא רוצה', בסוף היא נכנעת לתשוקתה, מאבדת את בתוליה ופוגעת בעצמה...

"לפני חודשיים, אם אני זוכרת נכון',אמרה היא, 'כמעט שלא היה עוד פסנתרן כמותו; וכעת, מכיוון שהעיתונות יצאה נגדו,אין הוא ראוי אפילו לקידה".(ע"מ 98-פרק 6).
אימו של קאמיל והוא עצמו הולכים להופעה שלו (אחרי שנטשו אותו כולם).
כאשר 'הבן של' (הגנרל) בריאנקורט מזמין את קאמיל לביתו מיד תופס אותו טלני:

"עזוב אותי! עזוב אותי לנפשי! מדוע לא נתת לי למות? עולם זה מלא שנאה אליי,מדוע עליי להמשיך לשאת בכבדות החיים שאני מתעב?"
"מדוע? למעני". (ע"מ 111 ,פרק 6).

"קרעתי את הבגדים מעל גופו,כך שחיש מהר היה הוא עירום כמוני. איזה תענוג היה זה לחוש את עורו כנגד עורי מכף רגל ועד ראש!". (ע"מ 119,פרק 6).

סוף-סוף קאמיל שוכב עם טלאני הנחשק בביתו של טלני. הם מעשנים חשיש,אוכלים פירות, רוחצים יחדיו ולא מפסיקים להזדיין...

ויילד מכניס בדמות המספר קאמיל את דעתו על הסדר החברתי המתירני:

"כפי שלמדתי מאוחר יותר בחיים, בכל עיר גדולה ישנם המקומות שמבקרים בהם-הכיכר שלה, הגן שלה, לבילוי כזה. והמשטרה?
ובכן, היא מעלימה עין מכך, עד שמתרחש פשע הזועק לשמיים; כי אין זה בטוח לסתום את לועות הרי הגעש.
בהיות בתי בושת של זונות-גברים לא מותרים, מקומות מפגש כאלה חייבים להיות נסבלים,
או שהכול סדום ועמורה מודרניים".
(ע"מ 105,פרק 6).

"אבל לא אמרת לי עדיין מי כתב את אותן מילים איומות"
"מי? מה, בנו של הגנרל, כמובן'.
"מה!בריאנקורט?".
(ע"מ 143,פרק 7).
סחיטה מינית יוצאת לפועל-
בריאאנקורט החרמן מכריח את רנה וטלני להשתתף באורגיה לילית באחוזתו עם מאהבו הערבי-הספאהי...
בתמורה בריאנקורט לא יחשוף בפרסיה את הרומן בין קאמיל לטלני.

אוסקר ויילד מחלק את ה'תשוקה' לשתיים:
1. "תאוות הבשרים המשתלהבת של החושים-"סיפוק האהבה ושעשועה(כמו הורינו הראשונים אדם וחווה).
2. "תאוות הבשרים של הנפש"- השני ניצת בראש- 'זימת הזקנה'- "גם אם דם צורב מופיע במקום הנוזל משיב הנפש דמוי השמנת, אין הוא מביא איתו דבר זולתגירוי מכאיב".
(ע"מ 178-77,פרק אחרון).

בסוף הרומן "טלני או הצד השני של המטבע" מגלה קאמיל בביתו של טלני אהבה אחרת שממנת את חובותיו הרבים וסוף טראגי לפסטיבל הזימה שארגן אוסקר ווילד.

"טלאני או הצד השני של המטבע" נכתב בעקבות הרומן- "חטאי ערי הכיכר" מ1881 ע"י ג'יימס קמפבל והצייר שמעון סלומון, שתיאר לראשונה רומן ארוטי הומוסקסואלי.

הספר המעולה שכתב אוסקר ויילד מזכיר שלא צריך לצאת בפרסייה ולהפגין אהבה בחוצות העיר, אפשר פשוט לעשות אותה...
מומלץ לחובבי אוסקר ויילד ורומנים ארוטיים.

אם אתם חפצים לספר פורנוגרפי עדין חסר עלילה, המציאה הזאת בשבילכם!
תיאור מפליא עד מאוד, מדי פעם מרתק ומדי פעם גועלי. ברבע הראשון עוד חיפשתי את העלילה, הסיפור מאחורי כל זה... אך אין.
תקופת ההתבגרות אכן ידועה בהתעניינות המינית, בחיפוש אחר ההתנסות לגילויים חדשים וכמובן שכל ילד חובה זאת אחרת. בספר זה שהוא קצר מאוד, לקחו אך ורק את ההתעניינות והחיפוש אחר המיניות וכל השאר... כאולי לא קיים... כמו לראות סצנות לא קשורות אחת לשנייה.
לא ממליצה לקריא. רדוד ומשעמם.

ג'וזפין מונצאנבאכר/פליקס סלטן
כותרת משנית: סיפורה של יצאנית וינאית.
מתרגם: שלמה ברטוב.
הוצאה: אסטרולוג, 2015
סדרה: דרך חור המנעול.
285 עמ'.


ספר זה נכנס לרשימת הספרים האסורים, למה?
הספר נכנס לרשימת הספרים האסורים בגרמניה ובאוסטריה בשנת 1960, "המשחיתים את נפשם של בני הנוער." (עמ' 12).

הספר מיועד למבוגרים עקב השפה הבוטה ותיאורי יחסי המין המפורט לפרטי פרטים.

הספר מסופר מנקודת מבטה של ג'וזפין או בכינוייה פאפי.
ג'וזפין נולדה למשפחה יהודית ענייה, ולה שני אחים, לורנץ ופרנץ.
בדירה שבה הם חיים בווינה של המאה ה-19; חדר אחד ומטבח, הוריה השכירו מיטה לדיירי משנה אשר כונו בשם "הישנונים".

פאפי מגלה את תשוקתה המינית כבר מגיל צעיר, אם זה על ידי "ישנוני" בגיל 5, או בגיל 7, כאשר היא ואחיה פרנץ נמצאים אצל חברים בני גילם. או ע"י הוריהם - אשר הם היו ערים לכך למה שהוריהם עושים בחדר השינה.

רק אחיה, לורנץ אשר הזהיר אותה ואת פרנץ לגבי יחסיהם, ואף איים לספר על מה שהם עושים להוריהם ואף למורה ולכומר אם לא יחדלו ממעשיהם, אך זה לא עוצר בעד פאפי לחדול ממעשיה בקיום יחסי המין בין אם זה בין אחיה ושאר אנשים שהיא מוצאת בין אם זה ברחוב או במרתף.

יש בספר: גילויי עריות ופדופיליה, וכן תיאורים מפורטים איך פאפי מבצעת אותם.
גילויי עריות בין אחיה, פרנץ, ולבין אביה. פדופיליה בין אנשים שונים ובין דיירי המשנה.
בין אם זה שהיא מביטה במרתף ורואה אנשים מקיימים יחסי מין, ואז נותנים לה מטבע רק כדי שלא תדבר על מעשיהם או שהיא מפתה חייל רק כדי להרגיש מגע זר.
פאפי לומדת מאנשים במהלך חייה איך לשפר את יחסי המין ואף איך לגמור, אם זאת כאשר היא שומעת את אימה מאיימת על אביה שהיא תמצא מישהו אחר כדי שהיא תהיה מסופקת.
כאשר אימה מתה, היא נמנעה מקיום יחסים, מותה של אימה זיעזעה אותה, במשך חודשיים לא קיימה מגע עד לוידוי חובה אצל כומר בית הספר ששם חזרה אל דרכה.
ואם חשבתם שזה היה הסוף ביחסי המין, אתם טועים, יש עוד. יחסים מפורטים למה שהכומר עושה, שכנים ואנשים אחרים שהיא מכירה תוך כדי.
עקב קיום יחסי המין עם הכומר בהמשך היא מקיימת יחסי מין עם אביה ובהמשך עם דייר המשנה אשר מייעץ לאביה שפאפי תעשה זאת תמורת כסף.

ג'וזפין מספרת בספר מתוך ההקדמה על איך המקרה שלה היה שונה מנערות הפרוליטריון אשר נדחקו אל הזנות, אך במקרה שלה – התשוקה המינית אשר גאתה בה כבר מגיל צעיר, ואף חטאיה הם אלו שהוציאו אותה מחיי העוני ואיפשרו לה לחיות כאישה נכבדה.

אומנם הספר נכתב ע"י הסופר שבא להציג את הספר, "הוא ניצל להציג את הבמה השערורייתית שהעמידה 'פאפי' לרשותו כדי להעביר ביקורת נוקבת על תנאי החיים של מעמד הפועלים בווינה ועל שחיתותה של הכנסייה הקתולית." (עמ' 11).
במהלך הקריאה היה אפשר להרגיש את הדלות בה משפחתה נמצאת, ואת זה הסופר מתאר היטב בתיאורים על הבתים ואת הצורך בכסף.

הקריאה לשיקולכם/ן.

ספר פורנו, לפדופילים. רמת כתיבה נמוכה.
מיותר לגמרי.
יפה כתבה ומסכימה לגמרי עם בקורתה של אריאנה מלמד ב"הארץ:/www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.2703670
בתאריך 20/8/15.

ג'וזפין, פאפי, מונצאנבאכר נאנסה בגיל 5 ע"י דייר זמני שגר בבית משפחתה שבשכונת הפועלים בוינה. בזמנו פאפי לא הבינה שנאנסה ושנפלה קורבן לגבר מבוגר ממנה שלא יחס כלל חשיבות לתמימותה של ילדה קטנה, כמעט תינוקת.

"...וביודעי כבר אז כי מבוגרים נוהגים באופן משונה לעתים, לא טרחתי לתהות על כל העניין. היום, כמובן, אני מבינה היטב מה היה כל העניין ההוא, ומסיבה זו אני מכנה את הנפח השתקן 'מאהבי הראשון'." (עמוד 21)

מאותו רגע, פאפי גילתה עולם שלם שלא הייתה אמורה לגלות כלל וכלל בגילה הצעיר. אותם יחסי אישות חולניים אשר אותם היא מכנה "משחקי מין" לאורך הספר מתוארים כדבר מה, משהו שגרתי לחלוטין בו עסקו כל הנערים והילדים של שכונת הפועלים של וינה. אורגיות, גילוי עריות, אונס, שידול לזנות אלו הם רק מושגים שמובאים לנו בספר, אבל הם מסתירים בתוכם סודות אפלים, ימים קשים, חיים שלמים שעברו על נערים ונערות שלא הכירו עולם אחר וחשבו כי סקס בגילאי 5 עד 15 זה דבר רגיל ומהנה.

"מאותו יום ואילך התחלתי לבחון ילדים ומבוגרים, גברים ונשים, במודעות שונה וחדשה לי. אף שהייתי רק בת שבע שנים, הייתי מעוררת לחלוטין מבחינה מינית, מצב משונה לילדה כה צעירה." (עמוד 31)

פליקס סלטן, אותו סופר שכתב את סיפורו הנפלא של 'במבי' העופר האהוב על כולנו עד היום, מביא לפנינו יצירה שתורגמה לעשרות שפות, הופצה בכל העולם ועובדה למחזות וסרטים. מדובר כאן במותחן אירוטי איכותי ומיוחד במינו שנכתב לפני למעלה מ100 שנה! רומן אירוטי אשר מנצל את הבמה להעביר מסר ואת המציאות כפי שהייתה אז בוינה, בחייהם של אנשים שמעמדם היה כה ירוד שהיה נדמה כי אלו אנשים לא נראים. המעמד השפל הביא את אותה שכבה באוכלוסייה לנהוג בנורמות שאולי יראו לנו א-נורמטיביות, חייתיות, קשות לעיכול ובלתי נתפסות לחלוטין. נורמות של אונס, סקס בתוך המשפחה וסרסור של ילדות וילדים.

"גילוי עריות היה דבר טבעי בקרבנו... והכל עקב תנאי החיים הירודים" (עמוד 113)

הניסיון שלו להעביר את המציאות ההיא צלח במיוחד לאור העובדה כי בכל אירוע ניתן לראות כיצד חיי העוני, הבית הקטן, המחסור בכסף ואוכל משבשים את דעתם של האנשים וגורמים להם לעשות דברים כאלה ואחרים. המחסור בכסף ומעמד זועק בכל, המחסור במין לעומת זאת לעולם לא היה מורגש. סיפורה של ילדה תמימה בת 5 שמאורעות חייה מאז נאנסה גילגלו אותה לעבוד כיצאנית בחייה.
הספר שלפנינו גורם באופן מפתיע וחולני ביותר לכל חושינו לפעול, לדם לזרום באופן מואץ בעורקינו ולדמיון שלנו לעבוד שעות נוספות. לא עוד 'חמישים גוונים של אפור' ולא עוד ספרי סיקרט חובבניים. מדובר כאן במותחן אירוטי שאומנם עיקר העיסוק בו הוא מין ילדים-ילדים או ילדים-מבוגרים אבל הוא ממחיש בצורה כה מעולה וכה מפורטת שקשה להתעלם ולהתנתק רגשית.

ממליצה עליו מאד, מוגדר אצלי כאחד הספרים הטובים שקראתי השנה.

אזהרה – הספר מכיל תכנים קשים מאד הכוללים מין בין קטינים ופדופיליה קשה.

בן 13 זה צעיר?
גיום אפולינר היה משורר ומחזאי נודע בראשית המאה העשרים בפריז. הוא נולד ב-1880 ומת משפעת ב-1918, כנראה בגלל שהסתובב כל הזמן בטוסיק חשוף והתקרר.
כשהוא בן 13 הוא מתאר כיצד משפחתו, ללא אביו שנותר בעיר, נמצאים בכפר, בטירתם. הספר נפתח ברחצה של גיום בן ה-13 עם אחותו ברט בת ה-14. דודתם ואמם רוחצים אותם כאילו היו פעוטות. בשלב מסוים של שפשוף יתר נוצרת הזדקרות מתבקשת. מבטים מוחלפים, אבל אין דרמה. מפה לשם, גיום הצעיר מגלה שזה דווקא נעים וכשהוא לבד עם דודתו בת ה-22, הוא מבקש רחצה מפורטת, אחרת יספר כיצד הכניסה פעם את איבר מינו לפיה כדי להרדים אותו. מנהג שכיח, מסתבר.
אבל מהר מאוד מגלה גיום הצעיר, ילד מתבגר במובנים רבים, כי גם אחיותיו עושות לאיבר מינן דברים שונים, משונים ומהנים. מכאן למשכב, לפליטה ולהנאה הדרך קצרה ועד לסיום הספר, נובלה צנומה הכוללת צילומי נשים לא מעטים, גיום הילדון מצליח לעבר שלוש נשים ולארגן לעצמו הרמון קטן, בכתיבה מפורטת לגמרי ונטולת עכבות.
מעולם לא נתקלתי בטקסט מפורש שכזה במחוזות האיכות המקובלים. יש שיגידו טקסט אירוטי וזה איכותי יותר מפורנוגרפי, כמובן. תשפטו אתם, אם תצליחו לשים יד על הספרון הצנום הזה. כתוב היטב ומזכיר להזקיר ככל האפשר.

אחד הספרים הגרועים ביותר שקראתי מאודי.
לא הרפתקאות,
לא אירוטיקה ולא נעליים.
בזבוז זמן אמיתי!