עם כל ספר נוסף בסדרה יורד פה כוכב...
בקצב הזה עם סיום כל הספרים אני אתן מינוס 2 כוכבים לספר האחרון אז נראה לי שאולי כדאי לעצור פה.

אז אמנם המתח של העלילה גרם לי לרצות לקרוא את השלישי אבל הספר הזה מאוד מפוזר. אין קו עלילה אחד.
הוא כאילו מורכב מכמה סיפורים קצרים כשכל סיפור על דמות אחרת.
שום דבר לא מאחד את הספר הזה לכדי משהו מלוכד אחד ברור שיאפיין את העלילה. בעצם זה כמו עוד הרבה פרקים בטלנובלה .
גם שם הספר לא מסתדר. סוד שמור? איזה סוד? מה שמור? הרי ישנם סודות עוד מהספר הראשון שלא ממש הוסברו ואפילו נראה שקצת נשכחו בספר הזה כמו למשל זהות האב האמיתי של הארי.
אז החלק הראשון יחסית של הספר עוסק בג'יילס ובקריירה הפוליטית שלו. תחום קצת טרחני ועמוס פרטים טכניים של מבנה השלטון בבריטניה שלא ממש מעניינים.
הסיפור הזה איכשהו נסגר די מהר ואז עוברים לסיפור אחר על דמות אחרת וכך לדעתי ישנם בעצם 3 סיפורים שונים בספר אחד. כלום לא ממש מתאחד לסיפור גדול ומסודר וישנם דברים שפשוט נזנחים עם המשך ההתקדמות בחיים של הדמויות.
אז נכון גם הספר הזה הסתיים במתח אבל אני כנראה אעצור פה. מיציתי.

ספר ההמשך השני לטעמי קצת פחות טוב מהראשון.
קשה להתייחס בלי לעשות ספויילרים.
המשך עלילת חייו של הארי קליפטון מתוארת בספר הזה החל מהרגע בו הוא בעצם מואשם בפשע שלא ביצע בגלל החלפת הזהויות שהוא עושה בסוף הספר הקודם.
כל הספר אנחנו מחכים בעצם למשהו גדול שיקרה... הרי יש פה תהליך חיפוש אחרי הארי.
כאשר הדבר הכי גדול בספר סוף סוף קורה אבל הוא מתואר כלאחר יד יש פה לטעמי חיסרון גדול.

הוא עדיין ספר מעניין וקריא מאוד. שיטת חלוקת הפרקים עדיין מעיינת..כל פעם הסיפור מוצג מנקודת מבט של מישהו אחר והכל מתחבר יפה.
חבל שישנן התפתחותיות משמעותיות בעלילה שכמעט לא קיבלו התייחסות ועברו ממש מהר וחלק בתוך הסיפור עצמו בעוד שעלילות משנה אחרות לגמרי קיבלו עמודים על עמודים של מלל...
לטעמי זה החיסרון היחידי בספר! אה וגם זה שעדיין אני חייבת להמשיך לספר השלישי כי שוב נגמר במתח :-)

ספר מוצלח שכנראה פיספסתי את התקופה שהיה להיט מדובר..
בביקורי בספריה לאחרונה התוודעתי לספר הזה ע"י מנויה אחרת ששאלה אם קראתי את סדרת הספרים הזאת.
אחרי שעניתי בשלילה היא רק אמרה לי: וואי איזה כיף לך שזה עוד לפנייך...
הסתקרני ולקחתי אותו.
וואלה צדקה.
ספר טוב כמו של פעם! כתיבה יפה ועלילה שנבנית בהדרגה באמצעות פרקים שכל פעם מובאים מנקודת מבט של אחד הגיבורים.
ישנה חפיפה בסיפור עצמו מבחינת הזמנים בין הפרקים אבל זה כל היופי בספר. כל פעם דמות אחרת שופכת עוד קצת אור על מה שקרה בדיוק באותו ארוע שקראנו בפרק הקודם שהיה מנקודת מבט של דמות אחרת...
זה מאוד יפה ונעים לקריאה.
הדמויות עגולות, מתפתחות וקו העלילה בהחלט מתקדם באופן שקשה להניח את הספר בצד.

הסיפור מתחיל ומגולל את חייו של הארי קליפטון. משנת לידתו פחות או יותר.
רוב הספר הזה עוסק בתקופת ילדותו. האנשים שהקיפו אותו, משפחתו, הישגיו הלימודיים והחברתיים כאשר מעל הכל מרחפים סודות גדולים שקשורים להסטוריה המשפחתית שלו. סוד אחד משמעותי הוא בעל השפעה חסרת תקדים על המשך חייו!! רוב הספר מסתובב סביב הסוד הגדול הזה והדמויות אשר קשורות בו.


אני מבינה שמדובר בסדרה של 7 ספרים. לא בטוחה כמה אחזיק מעמד לקרוא את כולם כי לרוב אני ממצה דברים כאלה די מבר אבל כרגע בטוח אמשיך לספר השני כי אני ממש במתח!!

אולי זה יישמע קצת מגוחך, אך אני עומדת להתגעגע לאנשים שבעצם אינם קיימים במציאות. במשך מספר חודשים, נשאבתי לתוך סדרת הספרים דברי ימי קליפטון מאת ג'פרי ארצ'ר. לכרך החמישי בסדרה, קיימים שני ספרי המשך. סופו של הכרך החמישי מאוד פתוח וערטילאי. בגדול, הסדרה עוקבת אחרי הדמות הארי קליפטון, מלידתו ועד הגיעו לגיל חמישים. תוך התחברותו למשפחת ברינגטון, ראשית באמצעות חברותו ההדוקה עם בן גילו ג'יילס ברינגטון ושנית באמצעות נישואיו לאחותו של ג'יילס, אמה. הסדרה מאוד מעניינת ומרתקת. הקריאה אינה קשה. לדעתי, זו סדרת ספרים שמאוד מתאים להפוך אותה לסדרת טלוויזיה ועם זאת התוכן אינו שטחי ורדוד כמו בטלנובלות, אלא להיפך. תוך כדי הקריאה ניתנת לקורא הזדמנות ללמוד בעיקר היסטוריה, ממלחמת העולם השנייה, דרך מספר עובדות אודות רוסיה הסובייטית, תוך התמקדות בעריץ סטלין וכו'. רוצים לדעת מה הקשר בין אנגליה לרוסיה? מוזמנים לקרוא את הסדרה המומלצת בחום. ואגב, לקשר הזה תגיעו רק בכרך החמישי.

בקצרה: התיש אותי! הספר, וכל הסדרה בכלל פשוט התישה אותי.

קודם הספר: הוא לא כתוב רע, אבל כמו קודמיו הוא מתעסק בעיקר בנאומים. ועוד קצת נאומים. ואז פוליטיקה בריטית מלפני כמה עשורים. ושוב נאומים. מספיק! הוא כן היה טוב מהקודמים לו בזה שהעלילה לפחות התקדמה, הגענו לאנשהו בסוף (לסוף...) אבל זה היה מתיש.

ועכשיו הסדרה כולה: כשהתחלתי לקרוא התרגשתי באמת! אני אוהבת את סגנון הכתיבה של ארצ'ר (לפחות אהבתי אז) ושני הספרים הראשונים כל כך רצים בעלילה ברמה שלא ניתן להניח את הספר מהיד. גיליתי שיש יותר מהשלושה שקניתי והזמנתי מהארץ את הארבעה הנותרים (כי כבר התחלתי בעברית, לא אחליף שפה באמצע). החל מהספר השלישי בערך התחילו הנאומים. עמודים שלמים של נאומים. נאומים פוליטיים, נאומים של סופרים... כשסוף סוף היה קורה משהו שמקדם את העלילה, ולו במעט, זה שוב הלך לאיבוד בין הנאומים. ההערכה שלי כלפי הסופר ירדה: הרגשתי שככל שאני מתקדמת עם הספרים, הוא עסוק יותר בלהראות לקוראיו איזה יפה הוא כותב, איזה יפה הוא מחבר נאומים. אבל העלילה, מה איתה? סליחה כן, אבל בית הנבחרים הבריטי לא ממש מעניין אותי, בטח ובטח שלא בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. גם לא הפרוטוקולים של ישיבות של חברות ענק בנושא תקציבים וכלכלה. לקראת סוף הסדרה הנאומים החלו להתקצר (תודה לאל!) אז הספרים חזרו להיות ניתנים יותר לקריאה.
דבר נוסף שהפריע לי: הסופר מתעקש להתמקד בדמויות שכבר סיימו את תפקידן. אוקי, הדמות היוותה איזשהו חלק חשוב, אבל זהו, מספיק מתקדמים. לא כל כך עניין אותי לקרוא פרקים על גבי פרקים של דמות שדרכה ודרכיהן של קליפטון/ברינגטון התפצלו. היו מספר דמויות שהמשיכו כך בספר, במעין עלילה מקבילה. זה גם היה משהו שלא תרם לתשישות בקריאה.

האם אני ממליצה?
שני הראושנים מצויינים באמת.
כל השאר- אפשר לוותר בכיף.

עכשיו ממשיכה למשהו קליל יותר.

זה הזמן להיפרד ממשפחת קליפטון וברינגטון לאחר כמעט שבעה עשורים זהו הספר השביעי והאחרון בתולדות המשפחות שגורלן נקשר זו בזו לאורך השנים, מעבר בין מדינות הצמיחה הכלכלית התמורות שחלו כמובן המלחמות והיריבות ששזורות זה בזה.

הספרים הראשונים בסדרת ימי קליפטון היו טובים, אך ככל שהסדרה המשיכה והתקדמה כך רמת הספרים ירדה גם העיניין בהם.
קריאת ספר שביעי זה, נעשה רק בשביל לסגור את הסדרה למרות שהייתי מוותרת עליו ועל לפחות שניים מקודמיו.

אז מה היה לנו כאן, אמה והארי כבר בשנות השבעים לחייהם עבר ידיהם עדיין בעשיה מלאה, הארי כותב ספרים ואת אמה אי אפשר לעצור, היא יד ימינה של אשת הברזל דאז מרגרט ת'אצ'ר.
כמובן גם אחיה של אמה בעמדה בכירה כך בנם סבסטיאן, וביתו האומנית המוכשרת.
אז בשביל לעשות סוג של קלוז'ר הספר הזה נכתב - לא אגלה מה בסופו - אך כמו סיפור טוב - ביטר אנד סוויט כמו שאמריקאים אוהבים לומר.
יש אהבות יש חתונות יש לידות ויש מיתות.

and say no more.

רק למטיבי לכת של סאגת קליפטון.

זה ספר בסדר. מעניין וקולח לפרקים, אך גם נמרח כמו גומי. יש דמויות שפשוט נשארות בעלילה בכוח, לא ברור למה. מודה שכבר התחלתי לאבד עניין במעלליהם של משפחות ברינגטון-קליפטון והדמויות סביבן. סופר גם צריך לדעת מתי לסיים את הסיפור, וזה לא המצב כאן. הוא מאוד מנסה לשמור על רוח התקופה ולעיתים זה הרגיש לי קצת מאולץ.

הולכת להתחיל את ספר מספר 7. שמחה שהגעתי אליו. מודה שאני מסוקרנת לדעת מה הוא כבר יכול לחדש לי.

קריא אבל לא משאיר כלום אחריו.

מה אכתוב על הספר הזה?
דבר ראשון, העלילה התחילה לרוץ מהר יותר מהספר הקודם, שזה כמובן מבורך. הנאומים התקצרו, יש פחות דיונים פוליטיים וכלכליים. אבל עדיין, אני מרגישה שאני קוראת את אותו השטנץ: "הטובים" בסך הכל מנסים לחיות את חייהם, להמשיך הלאה כמשפחה אוהבת ומלוכדת ואילו "הרעים" הם אנשים בודדים, נקמניים, שבטח לא היו נפגשים אילולא היתה להם מטרה אחת משותפת בחיים: להרוס את משפחת ברינגטון-קליפטון. השמות חדשים, אבל קו העלילה לא משתנה.

ספויילר

מצד אחד, מאוד אהבתי את קו העלילה המתאר את מעלליו של סבסטיאן. על התפתחותו המקצועית והאישית, על הגילויים של חייו.

כל מהלך המשפט סביר, ניתן לקריאה. הדיונים לא מעיקים וקל לעקוב אחריהם.

אבל מצד שני כל הסיפור עם ברית המועצות, הסופר הרוסי, ברלין המזרחית... זהו קו עלילה פשוט מופרך בעיני! אני לא מדברת כאן על עובדות היסטוריות, אלא על ההתנהלות שמיוחסת למזרח (מול המערב כמובן). מצד אחד הרוסים מוצגים כמרגלים מושלמים (לא יודעת אם זה המקום, אבל חייבת להמליץ על הסדרה The Americans, למי שעוד לא צפה בה), אבל מצד שני לקראת הסוף פתאום נורא מחפפים. מעין עצלנות של הסופר. נו באמת! הכניסו להארי לתא את בבקוב אבל לא צותתו להם, לא שמו בכניסה שומר שאשכרה מבין אנגלית?! במשפט לא היה אף אחד שמבין אנגלית? נכון שזה היה משפט ראווה, אבל ברמה שלא בדקו את החתימה שלו וישר שלחו אותו לטיסה? מצד שני שלחו מרגל שנמצא באנגליה שיירשם לאותו הקורס שלו ברוסית. בקיצור ממש עצלנות!
בכלל כל קו העלילה הזה לא מסתדר לי. גם קארין, וכל הסיפור שלה (שנראה שיתפתח בספר הבא...) אבל כל כך לחפף בסגירת הקצוות במשפט הראווה של הארי מצד אחד ומצד שני לשלוח את ג'יילס עד ברלין המזרחית ולא להכניס אותו לעיר אלא לשלוח חזרה לאנגליה?! (אבל לא לספר בעצם מה קרה בינו לבין אישתו, מה קרה לילד שלהם).
בקיצור לא ברור לי למה יש נקודות שהסופר מתעקש לחפור בהן (בספר הקודם אילו היו הדיונים הפוליטיים הבאמת לא נגמרים, וכאן מעבר הגבול לברלין המזרחית) לעומת מקומות אחרים לא ברורים שפשוט הרגישו לי כמו עצלנות או חוסר יצירתיות, כאילו הסופר אמר לעצמו "פשוט אכתוב את זה כעובדה, לא צריך לפרט".

ממשיכה לספר השישי. מקווה שהוא יזרום.