ספר שנראה שכולם אוהבים עם שם ותקציר מעולים שמושכים אותך לקרוא אותו. בפועל, לא ממש.
קראתי כאן את רוב הביקורות, ובכנות, אני לא מבינה איך אפשר לתת לספר הזה חמישה כוכבים.
אני אתחיל דווקא ממשהו טוב- הרעיון של הספר, ומה שיכול היה להיות ממנו, ממש טובים. בנוסף, העלילה האמתית שמתגלה ב50 עמודים האחרונים של הספר מראה סוף סוף על דמיון ועל עולם אחר.
אבל- כל שאר הספר שעמם אותי והוא מעבר ללא מובן או מעורפל, הוא פשוט כאילו אף אחת מהדמויות לא סגורה על עצמה.
ספוילרים
יש את המלאך, עקיבא, שמצד אחד אומרים שהוא נולד בכדי להיות חייל ובכדי לשמש ככלי נשק במלחמה, ומצד שני, ישר כשמדריגל מגיעה הוא מתאהב בה ומחפש אותה שנתיים. אחר כך היא מתה, ואז במשך שנתיים הוא שוב חייל, ואז הוא פוגש את קארו, ושוב, הוא שוכח שהוא חייל שנוצר בכדי לרצוח ועושה הכל כדי להגן על קארו. ואפילו לפני שהוא מבין שהיא התגלגלות של אהובתו, הוא נעמד לצידה בכל מחיר ואפילו עוזב את האחים שלו. כל הזמן אומרים וכותבים שהוא נוצר לרצוח וחונך להיות בעל לב קשה, וזה נראה כאילו מנסים להראות בכוח בספר את "החלקים הקשים" שבו, בגלל שכל שאר הספר הוא פשוט רכרוכי שאוהב את קארו למרות שהוא לא יודע למה. אם כל חייו חינכו אותו להיות קשה, אכזרי וללא-רגשות, וכל חייו ארוכים מאוד בהתחשב בכך שהוא מלאך שחיי מעל 100 שנה לפי מה שהבנתי מהספר הזה, מאוד לא הגיוני שמפגישה אחת עם מדריגל הוא יזנח את הכל, עוד יותר לא הגיוני שאחרי שהוא יפגוש אותה הם ישר יתאהבו ויהיה לשניהם ברור שהם יהיו ביחד, ואותו דבר לגבי הפגישה עם קארו וכל שאר הספר עם קארו.
דמות נוספת, מדריגל, שמשום מה מחליטה להציל מלאך, גם, בלי סיבה נראית לעין, פשוט כי היא הרגישה שהם נועדו להיות משהו ביחד, ואחר כך, כשהיא פוגשת אותו שוב, היא ישר מרגישה בטוחה איתו ובורחת איתו, כאילו זה הגיוני. למרות זאת, הדמות שלה עוד יותר מובנת לי מאשר עקיבא, ויותר התחברתי אליה מאשר אליו.
ובכל זאת, הספר התחיל לשעמם אותי כבר מעמוד 100, אבל המשכתי רק כדי להצליח להבין מה הקטע של הדמות של קארו ומה היא בעצם. הרעיון והעלילה עצמם ממש טובים לפי דעתי, והספר היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב אם סיפור האהבה בין עקיבא וקארו היה קצת יותר אמין, מעניין והגיוני.
אבל בגלל שזה לא ככה, הספר פשוט לא מומלץ.
