השלישי והאחרון בטריאולוגיה, צערי וזב באמת נדיר אצלי להצטער שזה נגמר. זה נגמר האמצע כאילט קיפלו את העלילה שתבתיים מהא עם טעם של עוד בפה. בד"כ אני זועק על עודף רומנאיקה בספרי הפנטזיה ואילו בסדרה הזאת ברטימאוס זה באויר ולא מתממש וזה חסר כל כך לטיבול העלילה. סדרה מהממת, מומלצת מאודץ גם לשדים יש נשמה..

מעט ארכאי ומושך זמן עד שבא לך לצעוק די בחייך, תחזור לעלילה רבל אחרי הכל אחלה המשך לעלילה ... כן נמשיך לאחרון בטריולוגיה ..

הראשון בטרילוגיה, מעט ארכאי העלילה מעניינת יש בו נינוח מתאים לקוסמים וקסמים. מומלץ מקווה שספרי ההמשך לא יאכזבו.

אני חייבת להתוודות: התחלתי את הספר רק בגלל השם. שמעתי על סמרקנד קודם, אבל חשבתי שזה פרי דמיון כלשהו, ומכשגיליתי שלא הרגשתי צורך עז לברר יותר.
לא הצטערתי על זה.
באמת, זה פשוט ספר טוב. הייתה לי מין תחושה כזאת של משהו שלם ובטוח בעצמו כשקראתי (ובאמת חוץ מחור אחד קטן וקריטי בסוף שמנע את דירוג הכוכב החמישי מבחינתי, לא זיהיתי שום בעיות) והיה לי ממש כיף לקרוא.
אהבתי במיוחד את הסגנון בו כתובים החלקים של ברטימאוס :)
ממליצה מאוד!!

הסוף השאיר אותי הלומה. לא הלומת בכי, יותר בכיוון של הלומת מלחמה. אבל בקטע טוב. הרגשתי אותו מסתובב לי בכמה ימים אחרי.
הצד המבאס בעניין הוא שעכשיו לספרים שאני קוראת יש טעם קצת תפל, במיוחד בגלל ההומור העוקצני של ברטימאוס.
אני לא יודעת למה מצאתי את הטרילוגיה הזאת נחה לה בשלווה באגף המדע בדיוני- שזה בערך המקום הכי אפל וחבוי בספריה שלי, כולל אגף הרוסית.
מצד אחד התרעמתי על זה ועל העובדה שבקושי שמעתי על הסדרה ויכולתי להמשיך בחיי בלי לדעת שהיא נמצאת כל כך קרוב אלי, בזמן שאני עושה לעצמי עוול וממשיכה לקרוא את הזבל העתידני מסוג בת 16-אהבה בלתי אפשרית-משטר דיקטטורי- מהפכה ואתם יודעים בדיוק למה אני מתכוונת, נכון?
מצד שני זה גורם לי לאושר וסיפוק, כמו למצוא להקה טובה שבחיים אני ואף אחד אחר לא שמענו עליה ולהתאהב בה ולהרגיש מיוחדת. אבל בכל זאת אני מרגישה מחויבות לחשוף עוד אנשים לברטימאוס, להעביר את זה הלאה וכו' וכו'.

...
זהו,סוף הטרילוגיה הגיע.
הקצב של הספר הזה היה מהיר יותר מהקודם (יופי!) והעלילה לא ממש נמרחה (נמרחה קצת פה ושם אבל זה לא ממש הזיז לי)
הספר הזה גרם לי לחשוב יותר מהרגיל על העולם שלנו... אומנם יש עלילה שהיא מאוד "צפויה" (לא בעניין של לדעת מה יקרה אלא העניין של המצב באותו זמן) אבל הרגשתי שהספר הזה היה יותר נותן השראה מהאחרים (לא בחירה טובה של מילים).
אני לא יודעת אם קיבלתי סגירת מעגל בסוף או שלא, חלק ממני חושב שכן וחלק שלא,
@ספויילרים@
מצד אחד,הרגשתי שלא קיבלתי מספיק מהעתיד, לא יודעים מה יקרה לברטימאוס אחרי שנתנאל מת, או לפחות זה מה שהרגשתי.
מצד שני, הייתה סגירת מעגל מום שקיטי סוף סוף קיבלה סוף שמח וברטימאוס חש מן הוקרה לנתנאל.
@סוף ספויילרים@

עכשיו אני מבינה למה הספר הזה היה יותר טוב מלוקווד ושות'.

וזהו, זה היה,זה נגמר, נראה שאני לא אקרא את הספר הקודם לסדרה, והאמת היא:נראה לי שלמדתי משהו מזה.

הספר השני היה פחות טוב מהספר הראשון.
העלילה הייתה מעניינת, חלק מדמויות הן עדיין הדמויות מהספר הקודם, הבעיה היא? הקצב.
הרגשתי שהעלילה נמרחה, יכול להיות שזה בגלל פיתוח העולם או קצב הקריאה (שבועות עמוסים), אבל אתם מבינים את הכוונה. בכל אופן, עדיין אהבתי את הקטעים של ברטימאוס וקיטי, את של נתנאל קצת פחות, הדמויות החדשות הם בסדר והסוף די לא צפוי.

מקווה שהיה רלוונטי, ביי :) נתראה בביקורת הבאה.

דבר ראשון : קראתי את זה אחרי שקראתי את לוקווד ושות' (כן אני יודעת!!! לא לכעוס) אבל זה לא אומר שזה לא רע, בהחלט הספר טוב. העלילה מתקדמת בקצב נורמלי (לא איטי מדי ולא מהיר מדי) ולמרות שקשה להיכנס אליו, כשנכנסים אליו, קשה לצאת.
אני אוהבת את ברטימאוס (השד, הדמות הראשית בסיפור) , יש לו דיאלוגים מצחיקים והסיפורים שהוא מספר בהערות ( אחרי משפט כלשהו בספר, יש הערה של ברטימאוס, אבל זה רק בנקודת מבט שלו)ממש מעניינים.
גם הסיפור עצמו ייחודי ומעניין, למרות שאני לא ממש מחבבת את נתנאל (הדמות הראשית השניהה).
בקיצור, תנו לספר הזה סיכוי, גם אם אופן הכתיבה מבלבל,גם אם הדמויות לא משהו, תנו לו סיכוי!

יש סיבה שנתתי לספר 5 כוכבים.

מקווה שלא חפרתי ושעזרתי, ואם בסוף שנאתם את זה, מקווה שלא נתתי תקוות שווא (זה קורה הרבה)
רצה לקרוא את הספר הבא

כנס נוער קורא; כמות מטורפת של אנשים שרק רוצים כמה שיותר ספרים! נכון שזה כיף?
זה פחות כיף כשאתה רוצה לחזור הביתה עם כמה ספרים, ובשביל זה אתה צריך להידחס בתוך המוני ילדים. מיוזעים. בחום.
ובגלל שאתה במצב כזה "הישרדותי" מסתכלים בדיוק על שלושה דברים שרואים את הספר: כריכה, סופר, ושם. אין זמן באמת לקרוא את התקציר או לחשוב על הספר (כי עוד שניה מוחצים אותך).
הכריכה לא ממש מלהיבה, והשם ארוך ומסובך אז למה בכל זאת לקחתי את הספר?
שם הסופר- בדיוק לפני כמה שבועות סיימתי לקרוא את 'גרם המדרגות הצורח' שכתב גם אותו ג'ותנן סטראוד, שאותו חיבבתי.

בדומה לגרם המדרגות הצורח גם הספר הזה מתרחש בלונדון, וגם הוא בעולם שבני האדם יודעים על התופעה העל טבעית שסביבם (כאן קוסמים ושם רוחות). מה שמכניס אתך לעולם שאומנם דומה לעולם שלנו אך בעל שינוי אחד מאוד משמעותי. והועלם מסתגל בצורה חכמה והגיונית לעולם שלנו למצב.
בעולם שבו מתרחש הספר הקוסמים שולטים בבני האדם הרגילים במדינה ומתפקדים כממשלה.
כל קוסם מקבל לידיו ילד שהיה קוסם, ועליו ללמד אותו את רזי הקסם. הסיבה שבגללה קוסמים אינם יכולים ללדת ילדים ולגדל אותם בעצמם קצת מעורפלת. אבל מהר מאוד הקוראים מתרגלים למצב הנתון.
הספר מופיע בשתי נקודות מבט:
האחת של ניתנאל. ילד צעיר שאומץ על ידי קוסם ממוצא ואשתו. נתיאל בעל יכולות מאוד מפותחות לגילו. אך האדון שלא לא שם לב ומתייחס אליו כתלמיד איטי. נתאל מתוסכל באופן קבוע ומשווע להערכה.
לאחר שנתנאל נפגע מאחד משרי הממשלה שבאים להתארח בבית אדונו. נתנאל מחליט לנצל את יכולתיו ולנקום.
הדמות של נתינאל בנויה היטב. אומנם בתחילת הספר קשה להתחבר אליו. המניעים שלו מאוד לא ברורים. ולמרות שהוא עקשן עד טיפשות, לעיתים מעצבן, ושחצן. הוא גם חש ברגשות אשם וטוב מיסודו- לכן הוא אחת הדמיות הטובות יותר שקראתי עליהן. מכיון שהוא אינו מושלם כרוב הדמיות הספרותיות. הוא אנושי!. אומנם כקוראת היה לי קצת קשה להזדהות עם ניתנאל בתחושותיו ומחשבותיו. אבל בכל זאת הבנתי אותו.

נקודת המבט השניה היא נקודת המבט של ברטימאוס השד: שד עתיק ובעל נסיון. הוא שנון ותככני וקל לאהוב אותו מהרגע הראשון.
הוא אכן דמות מושלמת. אין לו מגרעות חוץ מעצם היותו שד. והוא מנסה להעפיל על נתנאל אך לא מצליח. במהלך הספר השד לומד לחבב את ניתנאל. ונתינאל לומד לחבב את השד. הם עוברים דברים יחדיו ומצליחים בקושי לעמוד במשימות שהעמיד להם ניתנאל.

הניגוד בין השלמות של השד שאינו אנושי לבין נתנאל האנושי ובעל המגרעות הרבות, מדגיש את חוסר השלמות האנושי שבדמות של נתנאל.

העלילה מתחילה בצורה קצת אטית ולא רציפה. קצת קשה להתחיל, אבל אחרי שעוברים את שני החלקים הראשונים הספר מאוד זורם ומעניין.

ג'ותנן סטראוד לא מאכזב גם בספריו המוקדמים יותר. אני בטוחה שאחפש גם הבאים בסדרה.