לפעמים כשאני בתקופה בה קשה לי לקרוא, אני מוצאת את עצמי פונה לספרי נוער.
הם בדרך כלל קלילים יותר... וזורמים יותר בקלות.

לכן כשראיתי על המדף את הסדרה הזאת החלטתי לתת לה צאנס. אחרי הכל - כמה רע זה יכול להיות אם הוציאו עוד ועוד ספרים בסדרה?
התשובה לצערי: רע מאוד.

נתחיל בזה שהתעלומה היא לא תעלומה: בחורה מתאהבת בבחור, לא ברור מה הוא, הכל מסתורי (מזכיר לכם את דמדומים??) ואז מתברר שהוא... ספויילר:
בן אלמוות.

עכשיו זה לא ספויילר אם בכריכה כתוב "סדרת בני האלמוות" נכון?

נמשיך עם המגמה המעצבנת משהו של הכותבת להראות שהיא אינטילגנטית וללמד אותנו משהו נוסף בספר. וכך היא מכניסה פנימה אומנות, היסטוריה, פיסיקה ומה לא. מושגים על גבי מושגים שנזרקים לחלל האוויר ואמורים לעשות סדר והגיון בסיפור ההזוי הזה.

ונסיים בעובדה שהדמויות ממש מעצבנות וסיפור האהבה הגדול בכלל לא מרגיש ככה..

בזבוז של זמן!!

"לנצח" הוא מבין הספרים שפחות התחברתי אליהם.
הקיטשיות זורמת מהספר אך יש בסיס טוב לעלילה.
אם הכתיבה עצמה הייתה יותר יצירתית, וקצת יותר סוחפת אולי הספר הזה היה מצליח יותר.
אבל בגדול?
הוא לא היה כל כך נורא.
לא חטאתי והפסקתי לקרוא את הספר והסדרה באמצע ואולי רק בגלל המחשבה שזה ילך וישתפר עם הזמן, אבל אם להיות כנה, איפה שהוא במהלך הספר החמישי (מתוך שישה ספרים בסדרה) קצת התייאשתי.
יש משהו מאוד ברור בעלילה. היא לא מקורית, מייאשת וצפויה.
אם להגיד את זה שוב, לספר אכן יש בסיס, אך העלילה בו פשוט יותר מדי.
כן, יותר מדי היא ההגדרה המתאימה.
זה יותר מדי מפחות מדי.
לא תמצאו שם משהו חדשני ומרתק, תמצאו עלילה פשוטה וקיטשית מאת אליסון נואל.
אם יש משהו שצריך לבוא איתו לקראת הקריאה של הספר, הוא ראש פתוח.
יש סיבה שבגללה התחלתי לקרוא את הספר, אולי המלצה, אולי התקציר, אבל בשורה תחתונה זה נראה לי מעניין.
בבוא העת גיליתי שהציפיות שלי מהספר לא תאמו כלל לעלילה עצמה.
אבל, אחרי כל ההכפשות נעבור למשהו קצת יותר חיובי.
הספר קליל, משהו לקרוא אולי אחרי ספר כבד במיוחד.
כן יש שאלות שמופיעות במהלך הקריאה.
ואני אתן דוגמה:
האם חיי אלמוות מבטיחים סבל נצחי?
כמובן שאין תשובה ברורה; הכל בעיני המתבונן.
אני לא מצליחה להמליץ עליו בלב שלם כמו שכבר כנראה הבנתם, אבל יש בי חלק קטן מאוד, בערך שמינית מאותה אחת שקראה את הספר שממליצה לכם לקרוא אותו.
משהו בסיפור עצמו (גם אם הוא לא היה 100%) היה נחמד. סביר.
אבל הוא לא היה יותר מסביר. :)
בסופו של יום, קראו כל דבר שתרצו, הכל נתון לרצונכם.

סיום מדהים לסדרה המדהימה והממכרת הזאת. סוף סוף אוור ודיימן הבינו את הערך ואת המשמעות של החיים האמיתיים ולא של בני האלמוות .אהבתי את גלגולי החיים
שלהם ואת סגירת המעגל שלהם עם דרינה רומן והיוון .הסוף גרם לי לבכות מעצב על כך שהסדרה המדהימה הזאת נגמרה .מומלץ בחום עם חבילת טישו

אני אגיד את האמת, התחלתי לקרוא את הסדרה לפני בערך 10 שנים, כשהייתי עוד נערה.לאחרונה התחלתי לנסות לסיים את כל סדרות הספרים שהתחלתי. ממש אהבתי אז את שלושת הספרים הראשונים, אבל הספר הזה פשוט מאכזב. זה שכותבים לנוער לא אומר שצריך לזלזל באינטילגנציה שלהם. הדמויות רדודות, העלילה מרוחה, אין לאף דמות אופי או מניעים שמפתחים את העלילה בצורה הגיונית או מעניינת.

בממלכה אחת רחוקה ומסתורית בעולם שהוא לחלוטין לא כדור הארץ ולגמרי מגניב יותר מכדור הארץ כי כדור הארץ זה משעמם, כי אין שם ערפדים, שכנה לה ממלכה שקוראים לה בלשון הווה ממלכת איסרוטיאקיה, או שם לטיני או וונאבי לטיני שנשמע מגניב, שבה היו מעמדות. אנחנו אוהבים מעמדות כי הם כר פורה לילדה ממעמד נמוך שמתאהבת במעמד גבוה - הוא מתאהב בה, בעצם. היא, כפי שמתברר, בעלת כוחות עליהם לא שמענו כבר חמישים שנים! מאז ספר הפנטזיה הקודם. ואז היא הולכת להציל את חייה. ומסתבכת עם ילד אחד, וילד נוסף, ואיש זאב או מישהו שקוראים לזן שלו המעורפלים, והם מתוקף היותם מעורפלים עסוקים בבוז לתושבי כדור הארץ המעפנים שלא רואים באיזו אשלייה הם חיים, אבל כמה טוב שגיבורתנו הגיבורה שמה לב! היא יכולה גם להיות קשורה אליהם או אחת מהם או להילחם בהם. העיקר שאהובה השלישי יהיה שייך להם.
מה קורה בסוף, אתם שואלים? לא נגלה לכם שהיא מנצחת ובוחרת באהובה הנצחי #5, עליכם לקרוא לבד לבד את הספר ולהיכנס לעולם של אפלה, סודות ותככים!
אנחנו כאלה פמיניסטיות מגניבות, שיואו.
(יש שם נשיקות!!! את בת ארבע עשרה? קראי אותן אצלנו!)

לי יש בעיה עם ספרות נוער איכותית? לכם יש בעיה עם ספרות נוער איכותית.


[תקף לגבי מגוון נרחב של ספרים כאלו. תיכון לילה, המועמדת, כל מיני דברים עם ערפדים. פשוט היכנסו לחנות הקרובה לביתכם. הבחירה בלנצח היא רנדומלית ביותר. ושקט שם עם "אבל זה כן בכדור הארץ" כי אפילו זה לא מונע ממנה לכתוב את הזוועה הזו]

קראתי ואם להיות כנה - לא מקורי. הדמויות הן דמדומים העלילה היא דמדומים(עם נגיעות מספרי ערפדים אחרים) והמון-המון-המון קיטץ'. הדמות הראשית חסרת אופי ותלויה באחרים 24/7 ונראת כאילו היא נוצרה במשחק תפקידים של עיר הספרים. הבן שהיא דלוקה עליו (אהמאהמאדוארדאהמאהמ) גם חסר אופי והוא באד-בוי טיפוסי. הספר היה משעמם וצפוי.
אז למה נתתי לו שני כוכבים אחרי הכל?
קודם כל הכתיבה. הכתיבה הייתה שוטפת ומסחררת ואני הרגשתי כאילו אני ממש חווה את הספר בעצמי וזה משהו שאני לא אומרת כל הזמן כי כשספר לא מעניין אותי ב25-50 העמודים הראשונים אני אומרת לו ביי ביי, לעומת הספר הזה שסחף אותי במשך הרבה יותר מדי זמן.
לסיכום - לא שווה קריאה.

יומולדת זה זמן טוב לראות מי באמת מכיר אותך ומי...לא.... כי מי שבאמת מכיר אותי, לעולם לעולם לעולם לא היה מביא לי את הספר הזה במתנה (מזל שקרובי משפחה לא קוראים ביקורות בסימניה...) ניסיתי לקרוא, באמת שניסיתי, אבל בשלב מסויים הירגשתי שהספר גורם לי נזק מוחי שאין רופא בעולם שיצליח לתקן.

*הביקורת שלי מכילה ספוילרים(כלומר, רמזי עלילה).
אני לא מאמינה ב"גלטי פלאשר"("תענוגות אשמה" בתרגום חופשי). אם אתה נהנה ממשהו, לא משנה כמה הוא שטחי ומטומטם(כמובן, כול עוד הוא לא פוגע באף אחד), אתה יכול לעשות אותו, בלי תחושת האשמה. לא כול ספר, הוא יצירת מופת, לא כול ספר, צריך לעורר מחשבה או לשנות לך את החיים. לפעמיים, נחמד לקרוא בפרט ולהתנסות בכלל, בדברים שהם שטחיים אך מביאים הנאה.
ועכשיו, אחרי כול ההקדמה הזאת, בוא נדבר על "להבה אפלה", שעבורי, הוא הספר הטוב ביותר בסדרת "בני האלמוות". בעיקר בגלל הדמות של אוור, שעד הספר הנ"ל, הייתה שטחית להפליא, קיבלה עומק מסוים ולראשונה מאז שהתחלתי לקרוא את הסדרה, הצלחתי להזדהות עימה. הדמות של רומן, מוסיפה המון עניין לספר, כך גם מערכת היחסים שלו עם אוור ועם הייוון.
נהנתי מהספר אבל הוא לא שינה אותי, הוא לא הותיר בי חותם ולא מצאתי את עצמי מתגעגעת לדמויות שבתוכו.

אני חייבת לדעת עם זה ספר יפה או לא. לפני שאני קונה- אני תמיד בודקת עם זה ספר שמתחברים לדמויות. כולכם חצויים פה בדעתכם, יש פה שעשו חמש כוכבים ויש שעשו אחד. הספר יפה או לא?