כשאני שואל אנשים על 'סדרת הפנזיה הקלאסית' מבחינתם, אני בדרך כלל מקבל שלוש קבוצות, ישנם את אלה שהולכים לשר הטבעות של טולקין, הקבוצה השניה הולכת לשיר של אש וקרח של מרטין, הקבוצה השלישית לרוב הולכת להארי פוטר.
אני? כשאני חושב על סדרת הפנטזיה הקלאסית אני ישר הולך לבלגריאד של אדינגס.
בסדרת הבלגריאד (ובהמשכה המלוריאן) יש בדיוק את ההגדרה הקלאסית בעניי לספר פנטזיה.
גאריון, נער יתום הגדל עם דודתו בחווה קטנה, כאשר העיירה השכנה היא המקום הרחוק ביותר שראה מימיו.
מספר סיפורים זקן שמתגלה כקוסם חכם, וכמובן מסע חיפוש רציני (כי איך אפשר בלי?)
אבל חסרים כמה דמויות..
חייב גנב שהוא גם מרגל (או מרגל שהוא גם גנב?) שיתפקד כמורה הדרך, נפח רציני ומעשי שיש לו פתרון לכל בעיה,
כמה לוחמים שיוסיפו לחבורה (בואו ניקח ספן שהופך לדוב, אביר ישר כסרגל ומיץ עד כדי טיפשות, פרש שיכול לדבר עם סוסים כמובן ועוד כמה)
ואיך אפשר בלי דודה פול הלב של החבורה והמוח האחראי בה?

עכשיו, אני בטוח שלא כולם אוהבים את הרעיון של הקלאסיקה ומחפשים תמיד את החידושים בפנזיה אבל בשבילי? האפשרות להתרפק מידי פעם על הקלסיקה היא תמיד כיפית. כנראה בגלל זה כשראיתי את המבצע של אופוס על הסדרה מצאתי את עצמי לוחץ על רכישה בלי לשים לב..
וכשהגעתי לבית בחמישי וראיתי את חמשת הספרים החדשים על השולחן, לא יכולתי שלא לצלול ישירות לקריאה שניה בעולם הבלגריאד, ולגלות את העולם שוב ביחד עם גאריון ושאר חבריו הצבעוניים למסע..
אז היום שלושה ימים אחרי (וחמישה ספרים אחרי) החלטתי להמליץ פה על הסדרה כי באמת מגיע לה.
אין לה את הקסם של הארי פוטר, התחכום וחוסר הפחד של משחקי הכס, או האלמותיות של שר הטבעות,
אבל היא קלאסיקה. ותמיד כיף לקרוא קלאסיקה לא?

ניגשתי לקריאת הספר אולי עם ציפיות גבוהות מדי.
הספר כתוב בצורה טובה וחביבה, אבל לא יותר מזה. הרעיון נחמד מאוד אבל הוא מיושם בצורה לא מרתקת מספיק. הסיפור לא "רץ", ולא מאוד מעניין אותי מה יקרה בהמשך. אם אני חושבת על ספר לא בזמן הקריאה בפועל, זה הסימן שלי אם הספר טוב באמת. וכאן זה לא קרה. הסדרה היא ארוכה ויש סדרות המשך, לכן קראתי את הספר עד סופו כדי לראות אולי בכל זאת..
אין לי דברים רעים להגיד, אבל גם לא כל כך טובים.
ספר טוב וזהו. לא הפיל אותי משום כיסא.

הרבה זמן לא כתבתי ביקורת אז תסלחו לי אם אני מעט חלודה ..
במהלך השבוע האחרון עשיתי רשימה של כל הספרים שקראתי בשנת 2012 .
קראתי למעלה מ 90 ספרים חדשים השנה (שכחתי לציין כמה ברשימה שלי ) .

המסקנה העיקרית שהגעתי אליה היא : אני אוהבת ספרי פנטזיה !!!
לברוח מהמציאות של החיים שלי לשעה שעתיים , לצאת להרפתקה מסעירה ברחבי עולם דימיוני, לפגוש יצורים קסומים, להכיר חברי אמת ואחים לנשק , להיות בעלת כוחות קסם, למצוא אהבת אמת .

יש כאלה שיאמרו שזה לא אמיתי ועדיף לקרוא כבר על החיים האמתיים . אני חיה את החיים האמיתיים כל יום.
אלו לא חיים רעים אבל הם גם לא הכי מסעירים מבחיניתי.
אז בשבילי לצאת לעולם שהוא שונה כלכך מכאן זה חוויה נהדרת .
לדעתי ספרים הם חלון לעולמות אחרים - הם לא חייבים להיות מציאותיים . אלא שונים :)

החמישה הפותחת של בלגריאד ענתה על כל הצרכים שלי ,
הסיפור שלנו משתרע על בעולם שבו יש אלים ,עמים שונים ומגוונים ,קסמים, אבירים ,מרגלים ,יצורים קסומים,והכי חשוב דמויות נהדרת !

במשך חודש וחצי קראתי את כל 12 הספרים של הסדרה .
השבתות האחרונות היו מוקדשות לגמרי לספרים - והראש שלי היה בתוך העלילה לגמרי .

אחת החברות הכי טובות שלי המליצה לקרוא את הספרים האלה ואני שמחה שהיא התעקשה על כך !

זה בדיוק סגנון הספרים שאני אוהבת - פנטזיה נהדרת עם המון צחוק וחיוכים , קטעי אקשן נהדרים , ודמיות ססגוניות לגמרי !

העלילה של הסדרה מתמקדת בנער צעיר בשם גאריון , הוא גר עם דודתו פול בחווה שכוחת אל במדינה שנקראת סנדריה .
הוא מגלה למעשה שדודתה היא אינה מי שהיא מתיימרת להיות .
ויחד עם אביה בלאגרת הקוסם האגדי הם יוצאים למסע .

גאריון אינו מוכן לקבל את העובדה שלמעשה דודתו האהובה היא קוסמת מוכרת ברחבי העולם - ושהוא עצמו נועד לגדולה .

העלילה עצמה מרתקת מאוד , גאריון ניצב מול גורל שבו עליו להפך להיות ילד האור ולהילחם מול ילד החושך.
מוטלת עליו משימה חשובה מאוד - לקחת חזרה חפץ חשוב מאוד ולהחזיר את העולם חזרה לסדרו .
במהלך 5 הספרים רואים גאריון הופך מנער חווה צעיר ולגבר .
הוא לומד לקבל את העבודה שהוא אינו אדם רגיל - ושיש לחיים שלו חשיבות גדולה .

אני לא רוצה להרחיב על העלילה מחשש שאני אגלה פרטים חשובים !
אבל אני באמת ממליצה על הסדרה הנהדרת הזו , הדמיות שם פשוט נפלאות !

אני באופן אישי הכי אהבתי את משי המרגל :)
צחקתי המון בזמן הקריאה, הייתי מופתעת מספר פעמים .
התרגשתי מאוד בקטעים מסוימים .

הספרים כתובים בצורה מאוד קלילה - הפחד שלי בספרי פנטזיה שיהיה קשה לקרוא אותם - שהסופר יכתוב בלי סוף על הרקע מסביב ואז העלילה תלך לאיבוד בין כל התיאורים המייגעים .
אני יכולה לומר בפה מלא שכאן זה לא המקרה .
הכתיבה נהדרת - היא מאוד זורמת ודי מהירה .
אני ממש הרגשתי שאני חלק מהעלילה :)

בקיצור אנשים יקרים אם לא קראתם את הספרים עכשיו זה הזמן
ואם קראתם אותם בעבר הגיע הזמן להכרות חוזרת :)

עד הביקורת הבאה שלי אנשים :)

חייל הנבואה הוא ספר טוב, שנותן תיאור נחמד של חייו של גאריון כילד בעולם הגדול. הספר סיפק המון שאלות מסקרנות, אבל התשובות להן לא היו מעניינות והסופר דאג שנגלה את כולן בדרכים ברורות.
כמו כן עלילות המשנה והסודות של הבלגריאד רדודות,משעממות וטיפשיות. כמו עם בני האולגו - עם של אנשים שחיים במנהרות וכמובן שהם פיתחו שפה סודית ומתנהגים כאילו בלגראת הקוסם מבקר אצלם כל יום. כמו כן דייויד אדינגס מדביק לכל עם בספר שלו קריטריונים שונים שלפיהם כל אדם חי. למשל: דרזיאנים- ערמומיים ובעלי אף משונה, ארגנאנקים- מרושעים בעלי צלקות, נייסיאנים: מסוממים ומרעילים כל הזמן איש את רעהו. טולנדרים- עשירים, מאופקים וסוחרים, ארנדים- לוחמים אמיצים אבל מטומטמים וחמומי מוח.
כמו כן עלי לציין שמי שכתב את התקציר פה שגה ושאת השם בלגראת הוא החליף בטעות בבלגראד. אולי הוא התבלבל עם שם הסדרה (בלגריאד).

הספרים של אדינגס הם כיפיים לקריאה, אבל לטעמי הם קצת פשטניים, הכל שחור ולבן בלי אפור באמצע.

הבלגריאד והמלוריאן הן כיפיות במובן הזה, לא מדובר ביצירות מופת, אלא פשוט פנטזיה כיפית לקריאה

אחת מסדרות הפנטזיה המוצלחות ביתר שיש.
דיויד אדינגס כותב בהומור,חוכמה ומורכבות.
הדמויות פשוט מדהימות,והאינטרקציות החברתיות והפוליטיות הופכות את הספר ליצירת מופת.