אני מכורה לספרות נוער, גם לטובה יותר וגם לטובה פחות, ולא קורה הרבה שאני נתקלת במשהו שאני מתמכרת אליו לחלוטין בכל רמח איבריי ובכל תא במוחי. וכאן זה קרה.
כן, אני צעירה, הו כרז, זה מה שאני קוראת. אפילו בגיל הזה הצלחתי להתחבר לכל דמות, בכל אחת למאפיין אחר או לכלל הדמות, וחלק מהבעיות בהן הן נתקלו תקפו גם אותי. נדיר שספר משלב בין בעיות היום יום לעולם פנטזיה ולא חוצה את הגבול הדק לעוד ספר נוער מיותר ומועתק. נכון קיימיםהספרים הבודדים מהם טוענים שהעתיקו את כל הז'אנר (ראו ערך משחקי הרעב)? "המעגל" צריך להכלל בספרים אלה, בלי שום ספק. עלילה מרתקת שלא מפסיקה להפתיע, לא נמרחת - ואני מתכחשת בתוקף לאלה שטענו שהוא ארוך, הוא באורך המושלם ומתאים לעלילה - ומקיימת שני מישורים, אחד ריאלי ואחד קוסמי. בקצרה, ואנסה להמנע מפרטים על העלילה המאוחרת- ליתר ביטחון, מזהירה:
אליאס הדחוי והקורבן של רוב הבריונים בתיכון נמצא מת בשירותים הנטושים של בית הספר, בידו חתיכת זכוכית והמראה שמולו שבורה. לינאה, חברתו היחידה הגותית-פריקית-היפסטרית ובתו של אלכוהוליסט, מוצאת אותו וממשיכה להאמין בליבה שלא התאבד, למרות טענותיהם החוזרות ונשנות של כל מי שמסביבה. בלילה בו ניצב בשמיים ירח אדום כדם ולא סהר הגבינה, נאספות ביריב השעשועים הנשכח שש נערות, אשר כל אחת מחתך אוכלוסיה אחר, קבוצות חברים מנותקות, תא משפחתי שונה ולכל אחת המייחד שלה. רבקה החייכנית, האופטימית והמנהיגה; מינו החכמה והמנותקת; לינאה הפסימית, הגותית-פריקית-היפסטרית והשנונה; אנה-קארין, בעלת בעיות המשקל והביטחון ושחברה הטוב ביותר הוא סבה (אשר אותו אני מחבבת במיוחד); ונסה, נציגת המקובלות, היפות והמבוקשות מבלי לפגום בכישוריה החברתיים ובמוחה (אשר מתבררת לא כמושלמת); ואידה הבריונית, המרושעת וזו שמתבררת כאחרת ממה שחשבנו. שש הדמויות, שבמבט ראשון נדמות מושלמות אך שונאות אחת את השנייה, רובן באות מתא משפחתי מפורק, הלימודים בזבל ותכלס לא נמאסות על הקורא בשום רגע, יוצאות למסע אחר הרוצח של אליאס ובהמשך גם של אחת מהן, בליווי כוחות קסם שרק התחילו לגלות (אם בכלל הם קיימים) ובהנחיית נציגת מועצה מושחתת ומדריך שכחן שלא יודע מה הוא אמור לעשות. כמובן, חוץ מהמשפחות המפורקות, הנערים שמתיימרים להיות חבריהן ולהם הן נאלצות לשקר, הלימודים שלא תמיד נותנים להן להוציא מאיות, הבויפרינד התלותי, המורה החתיך, מקרי ההתאבדות-רצח וכוחות הקסם שמופקדים בידי נערות - פלישת שדים רצחניים מתחילה.
סיימתי.
הכתיבה ברמה גבוהה, בניית העולם מושלמת ונשארתי ערה שעות לאחר עשר כדי לקרוא את היצירה המופלאה הזו.
ומסר קצר למבקרים:
ראשית, כן, יש שם סצנות מין. בחייאת, בני כמה אתם? כאילו שבתור נערים (לא יודעת בני כמה אתם) לא התעניינתם והתעסקתם בזה. בסוף תיכון לא קרה לכם שהובכתם, הסתקרנתם, ניסיתם ונמנעתם? מה אתם בובות פלסטיק? חייתם בבועה? זה לא ספר לבני עשר רגשית, תקראו בהתאם.
שנית, מה הבעיה עם 540 עמודים של הנאה טהורה? יש ספרים ארוכים הרבה יותר שראויים לכל פרס אפשרי, ויש ספרים קצרים מ"המעגל" שלא ראויים אף לקורא אחד. בהתחשב בתפניות העלילה, כמו שציינתי קודם, 540 עמודים מתאימים בדיוק.
שלישית, לא זוכרת מה רציתי להגיד. אה, כן. בסדרות מסוג זה, אף פעם לא מבינים מיד מה קורה בספר הראשון. יש גם ספר שני, טוב לא פחות, ושלישי שמתעלה על כולם.
רביעית, הכתיבה מרובת הדמויות וזוויות הראייה היא חלק מהקסם. קצת אתגר לא יזיק. לאחר קריאה מתמידה וכניסה לעולם הנפלא שבראו שרה ב. אלפגרן ומאטס סטרנדברג מבינים הכל.
חמישית, דמויות מתות. אין מה לכעוס ולהפסיק לקרוא כי רצחו מישהו. וואלה יופי, **** מת\ה. הרצח\התאבדות\מוות הופכים את הסיפור למעניין הרבה יותר ונותנים זריקת אדרנלין נוספת ומניעים נוספים לדמויות.
"המעגל" ראוי להרבה יותר מחמשת הכוכבים שנתתי לו.
