רות רנדל היקרה הלכה לעולמה, סופרת פורה, מפתיעה ואנגלייה עד לשד עצמותיה.
מיד כשקראתי כי נעשתה נוחה עדן, תקפו אותי געגועים לספריה. מכיוון שהייתי מנועה מללוות אותה בדרכה האחרונה (לא הוזמנתי וגם כרטיס טיסה לא קיבלתי) החלטתי כי המצבה שאקים לכבודה תהייה רכישת ספריה מיד שנייה.
חיפשתי בסימניה ומצאתי את המוכר האולטימטיבי, שבוודאי לא הבין מניין צצה לה החובבת הנלהבת שמוכנה לשלם טבין ותקילין תמורת כל עותק שברשותו. והיו עותקים רבים ברשותו. מיד הנחתי אותם על ערימת הספרים החדשים שברשותי, התעלמתי מהסכום הלא צנוע ששילמתי עבורם ושקעתי בנוסטלגיה.
אך אליה וקוץ בה. זכויות ההוצאה לאור נמכרו להוצאת שלגי, הוצאה לאור שאינה מכבדת את קוראיה ובעיקר את עצמה. התרגום הקלוקל נמסר למתרגמות בשם מילכה ליננברג, יפעה הדר, וענבל שגיב, ותקנו אותי אם אני טועה, אבל חושי הבלשיים ותחושת הבטן שלי אומרים כי מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת אשר מתהדרת בפסדונים. אבל לא יפעה ולא הדר. התרגום רצוף שגיאות כתיב, מילים שנשמטו, תחביר גרוע, ומה לא.
מכיוון שלא קראתי את המקור באנגלית, אין לי אלא להעריך כי הכתיבה המקורית מתעלה במקצת על התרגום המשמים. אבל יש לומר, כי רות רנדל רקמה ברוב ספריה עלילה בלשית טובה ולפעמים אפילו מצויינת, אבל יש איזו מונוטוניות עבשה ומיושנת בכתיבה, אשר מושפעת רבות מן התקופה המתוארת ברוב היצירות.
מעיון קצר בתאריכי ההוצאה לאור באנגליה ואלה שבארץ, עולה כי רוב הספרים נכתבו בשנות השישים והשבעים ויצאו לארץ בסוף שנות השמונים והתשעים. רוב הספרים שתורגמו לעברית הם מסדרת המפקח ווקספורד חוקר. רג' ווקספורד הוא בן חמישים פלוס (בסדרה הוא גם חוגג שישים), נשוי באושר לדורה, אב לשתי בנות, לא אלכוהוליסט, לא מעשן והמנהג הכי גרוע שלו, הוא אכילה של מזון עשיר בכולסטרול. סגנו הוא מייק ברדן, וחייהם הפרטיים משתלבים בחקירה ותובנות רבות מתערבבות אלו באלו.
פרט אחד מוזר בעיני. בחלק מן הספרים נרשמה שנת ההוצאה לאור בהוצאה האנגלית קינגסמרקהם, כשנה מאוחרת בהרבה משנת ההוצאה המקורית של הספר, כפי שמצאתי בוויקיפדיה. יתכן כי מדובר על הדפסה של מהדורות חדשות או שההוצאה הישראלית טעתה גם בפרט זה.
אם הייתי צריכה לדמות את הספרים הללו לתפאורת הכתיבה, הייתי אומרת שהם דומים קצת לנורת שישים וואט, לכורסה פרחונית משופשפת במקצת, לצבע מתקלף, לפשטות כפרית, לצניעות קרתנית, לנוף ירוק, והם משקפים את הרקע החברתי והגיאוגרפי בנאמנות.
אינני יודעת אם העיירות קינגסמרקהם, פומפרט, סווינגברי וסטוורטון, אכן קיימות בסאסקס, או שהן נבראו על ידי גברת רנדל, אבל בהתחשב בעובדה שרוב התעלומות התרחשו בהן, הייתי מציינת כי שיעור מעשי הפשע גבוה יחסית לאיזור המצטיין באוכלוסיה שקטה ושומרת חוק. שמירה על תפאורה זהה ברוב הספרים, מקנה להם אמינות והעיירות נעשות יישות בפני עצמה.
גם האווירה בספרים הופכת לגורם חשוב המתואר בקפדנות. רוב הגיבורים הם בני המעמד הבינוני, מרובעים במקצת, לובשים בגדים חסכניים, מנהגי הרחצה שלכם לוקים בחסר, הם גרים בבתים פרטיים עמוסים בפרטי קישוט לא אופנתיים, לא תמיד יש להם מקרר או מכונת כביסה, על רצפת הסלון פרוס שטיח מרוט ולינוליאום על רצפת המטבח. הם קוראים ספרים, סיפורת, ספרי פילוסופיה ושירה, הנשים סורגות בערבים מול האח, אין כמובן מחשבים והטכנולוגיה הגבוהה אפילו לא חולמת להיוולד, הם מדפיסים במכונת כתיבה, מקפידים על ארוחת תה בכלי פורצלן, ומגישים פרוסות לחם דקות בחמאה על שולחן עטוף במפת תחרה. ואם האסוציאציה העולה בדעתכם היא המילה "נפטלין", לא טעיתם. החיים המשעממים זורמים על מי מנוחות וגם כשמתבצע רצח, הוא נחקר בנימוס בריטי מצוחצח.
אינני יכולה להרחיב את הדיבור על כל ספר בנפרד (מאלה שכבר קראתי) ולכן אדרג אותם בסקירה משותפת זו.
בלא חשד – גופת אשה אלמונית נמצאה ללא סימנים מזהים, ווקספורד וציוותו צריכים למצוא את זהותה בטרם יפתרו את הרצח. החקירה מובילה אותם ללונדון. **** מתוחכם ומרתק.
תשבץ קטלני – חובב תשבצים ששונא את חמותו מתכנן את מותה. הוא מסתבך והולך למגינת לבה של אשתו הכנועה והטפשה. - *** מעניין, אבל לא מאוורר...
הרצחת וגם ירשת – נערה בעלת שם שאינו שלה נמצאה מתה בבית קברות, ווקספורד נמצא בלונדון, מחוץ לאיזור הנוחות שלו, אבל מנצח את צוות המשטרה הלונדוני. **** מרתק, רב תהפוכות.
מחול העורבים – חבורה של נערות פמיניסטיות נחשדות ברציחות ואשתו של מייק ברדן סובלת ממשבר זהות הריוני. *** טוב וגם עוסק בסוגיות מעניינות.
לשקר ולמות – רצח בפסטיבל רוק, עולמם של כוכבני זמר והפמליה הסובבת אותם מתואר בדייקנות. **** מרתק, מתוחכם ויפה.
אדון החשכה – אוסף של מטורללים ותעלומה שנפתרת על ידי הקורא בטרם עת, ** לא משהו.
בעין השטן - רוצח סדרתי גר בלונדון בבית משותף עם שכנים, ואחד מהם חולק איתו שם משפחה משותף ושם פרטי המתחיל באותה אות. טרגדיה של טעויות מניעה את העלילה קדימה. *** נחמד, מעניין ובעל רבדים פסיכולוגיים. אלא שהדרקון האדום של ריצ'רד האריס נכתב בכישרון גדול הרבה יותר.
זאב לטבח - נערה אמידה, קלת דעת ונהנתנית, אחותו של צייר מוכשר, נעלמת ללא עקבות. החשדות לרצח מצטברים והולכים, שוטר מתאהב בנערה יפה ופשוטה ועוד גלריה של דמויות נהדרות מתערבבות בתעלומה מרתקת, שפתרונה מפתיע ביותר. ****
שלך עד מוות – אשה פשוטה ומשעממת, אשתו של חובב ספרי בלשים, נמצאת מתה. תעלומת מותה נוגעת דווקא לחיי אנשים ממעמד גבוה יותר, מתקשר לעברה הרחוק בעיירה. **** לוקה בכל הבעיות שציינתי קודם, ועם זאת, מרתק ומפתיע.
את כל הספרים הללו כבר קראתי לפחות פעם אחת לפני שנים רבות. האם התיישנו? בוודאי. ולא רק בגלל התיאור התקופתי. אינני יודעת מה חסר להם כדי להתרומם. מדובר בחומר מצויין שסופר מוכשר יותר ממנה היה עושה ממנו מטעמים. אבל בדיוק כמו אגת'ה כריסטי, יש לרנדל יכולות גבוהות ברקיחת תעלומות ופתרונן המפתיע והמרתק, בניית דמויות אמינות ועגולות, שנעשות מוכרות ופמיליאריות מספר לספר. אבל רנדל גם סובלת ממחסור כרוני בתחכום סגנוני, חוש הומור, שנינות וניצוץ אמיתי. הספרים כבויים משהו. איך אמרתי? נורה של שישים ואט.
אבל למרות הכל, אם מתחילים לקרוא אי אפשר להניח מהיד. כשאסיים את שאר הספרים אדווח גם עליהם.
