אי אפשר באמת להגדיר (ומבחינתי לדרג) את הספר השונה לגמרי.
זהו רומן גרפי חווייתי של "תה" שכתב כמה.
סיפורה של מחשבה נודדת, רגשות ורציונל בעולם מטפיזי.
גיבוריו הם פרי הדמיון, 'סף' ו'ערות'. המתרחש הוא בראשו של גבר מנמנם. שם נודדת המחשבה שלא אמורה להיות.
סף וערות נתקלים בזרה שלא יכולה לשרוד בעולם הלא ברור. מחשבה תועה נמלטת מהלא מודע שהוא המישור התחתון ומעפילה למישור העליון, המודע. בחלוף הזמן היתה למלכה שהיא ההגיון והחוק. זו שכולם, כולל השניים, נבראו בצלמה.
במסע בין המישורים מופיעים השכל (שתחילה התנגד למלכה), הרגש, הריקנות, התקוות והמופרך.
זהו רומן שאפשר להגדיר כסוג של מסע הזוי המתרחש בתפר העדין בין ערות לשינה. עולם עם רגשות,עימותים וטלטלות. דמויות בדיוניות שיכולות להיתפס כאמיתיות במקום בו הן קיימות.
חלק מודפס בלבן על רקע שחור והדפוס נחלש עם התעמעמות העולם האגדי בלילה בו קשה לראות.חלק מהדפוס מרוסק מעט כמעין מייצג את המקום שאינו ברור בין המישורים. לעתים מילה בודדת על עמוד. הדפוס לא שגרתי, לפעמים גלי או שורות לא אחידות. אותיות בגדלים ופונטים שונים מה שתורם לאווירה הדמיונית.
הספר (שממדיו גדולים) אינו רק הסיפור או ה'אי-סיפור' אלא ואולי בעיקר איורים גדולים, מושקעים ויפהפיים הלוקחים את הקורא לעולם קסום
אי-שם במקום שבין סף המודע לערות. עולם שהכללים המוכרים לנו לא חלים בו.
ולבסוף נלכדה המחשבה הסוררת והוגלתה אל מעמקי התודעה.
והגבר הישן מקיץ, מתקשר לאהובתו ומתוודה על געגועיו.
"זו אגדה. ואולי לא אגדה, אלא פיסת היסטוריה".