ספר סביר אבל לא מבריק. איימוס דקר בלש לשעבר במשטרה מגלה שמשפחתו נרצחה.
מגיע תימהוני לתחנת המשטרה ומודה ברצח.
לאחר מכן יש רצח המוני בבית ספר. האם יש קשר בין 2 המקרים ?
החקירה מתקדמת בקצב צב ורק בשליש האחרון של הספר העלילה נכנסת לקצב מהיר ומותח.
הייתי אומר שהעלילה לא אמינה.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, הבנתי שהוא האחרון שיצא בסדרה, שלא קראתי ממנה אף ספר. חשבתי שאולי יהיה לי קשה להבין חלקים בספר, אבל לשמחתי זה לא היה כך. הבלש הוא אותו בלש. גדול כמו הר ועם זיכרון מושלם. קטעי חייו בעבר מוזכרים באופן שאפשר להבין טוב מאוד מה קרה לו. והתעלומה הבלשית חדשה ומתוארת היטב מההתחלה עד הסוף. חוץ מזה יש לו גם שותפה חדשה לחקירה, כך שהכל מסתדר.
הבלש דקר ושותפתו וייט נשלחים לפלורידה החמה כדי לחקור רצח של שופטת ושומר אישי שלה. כך זה מתחיל, אבל זה הולך ומסתבך ועוד מסתבך כמו בכל ספר בלשי מעניין. עבודת החקירה מתישה, אבל נראה לי שבספר הזה התעלומה היתה יכולה להיפתר גם בלי הזיכרון הפנומנלי של דקר. ככלל, אני אוהבת בספרים כאלה בלשים שהם פשוט חכמים, ומקישים דבר מתוך דבר. לא כל פתרון תעלומה מחייב תכונות מיוחדות.
בסופו של דבר זה פשוט עוד ספר בלשי. לא ממש מיוחד.

איימוס דקר, כמיטב המסורת של הרבה בלשים בספרי מתח, לא בדיוק "חי את החלום".
הוא סובל מעודף משקל, בקושי מתנייד, אוכל ג'אנק במסעדות אכול כפי יכולתך בוקר צהריים וערב (ולפעמים גם כמה פעמים בין לבין), אין לו עבודה קבועה ומיותר לציין שאינו נמצא בזוגיות או עטוף במשפחה תומכת.
מה שהחל את הדהירה שלו במדרון היה הרצח האכזרי והלא מפוענח של אשתו, בתו וגיסו שהתרחש מספר שנים לפני שהסיפור הנוכחי מתחיל.
לדקר יש גם יכולת נדירה (גם כאן לא לחלוטין חידוש בעולם בלשי הספרות): הוא לא מסוגל לשכוח כלום. אבל ממש כלום. זוהי תופעה נדירה שנגרמה לו מחבלת ראש קשה כשחקן פוטבול צעיר.
תחילתו של הסיפור היא בשני אירועים שהקשר ביניהם לא ברור, הראשון הוא הופעתו במשטרה של מישהו שמודה באחריות לרצח משפחת דקר (גיבורנו) והשני הוא מסע ירי קטלני ברחבי בית הספר בעיירה השלווה שבה הוא מתגורר.
מכאן מתחיל המסע של דקר לגלות מה עומד מאחורי הווידוי המפתיע שהגיע משום מקום ולברר האם הוא קשור או לא לרצח האכזרי בתיכון. עד מהרה המשטרה המקומית המדשדשת מגייסת את דקר לסייע במקרה הקשה.
עד כאן כנראה יכול להתאים להרבה ספרי מתח, וכמו בהרבה ספרים כנראה העיקר הוא לא מה מסופר אלא איך.
באלדאצ'י,כך מסתבר (אולי אני באיחור קל), יודע לספר סיפור מתח מצוין.
העלילה טסה, ממש טסה, בדומה לרכבת הרים בפארק שעשועים יש הרבה פיתולים, ירידות, עליות ואירועים לא צפויים. אך כל זה באווירה קלילה יחסית. הספר אמנם עוסק בעניינים שלכאורה יכולים להכביד, ביניהם יחס לאנשים עם מוגבלות, התעללות ועוד אחרים שלא אחשוף בשביל למנוע ספוילרים אבל האווירה הכללית היא של דהירה כיפית עם דקר בחקירות, מרדפים, עימותים ומדי פעם גיחות לאירועי עבר שעוזרות להבין את הדמויות ואת מסגרת הסיפור.
זה ספר שהיה לי קשה להפסיק לקרוא ובעולם ספרי המתח זה אולי המדד הכי חשוב. לא במפתיע, עכשיו, שלושה שבועות מסיום קריאתו קשה לי להיזכר בפרטי העלילה אבל זהו טבעו של הז'אנר ולכן זה לא גורע מההמלצה החמה על הספר

ספר מתח קלאסי כתוב היטיב בלתי מפוענח כמעט עד סופו. כמו תמיד לבאלאצי יש איזה גיבור על עם כוחות לא אנושיים שבספר זה פחות באים לידי ביטוי בעלילה ופחות מתעוררת בעית האמינות כמו בהרבה מספריו {לא שאין פה דמות על טבעית אל חשש)

עוד רומן מתח יוצא מהכלל עם הזוג הבלתי אפשרי והמוזר כבלשים ומפצחים תעלומות מטרכבות. מומלץ מאוד.

פשוט ספר מתח לעילא ולעילא מומלץ מאוד. לחבר שני תיפוסים כאלה יחד זה גאוני.

מדהים, רומן מתח קלאסי עם נגיעות של מדע בדיוני. באלדאצ'י התעלה על עצמו. עליה מתםתחת בקצב מטורף עם לא מעט מסתורין. הרומן מומלץ אפילו מאוד.

במהלך 100 העמודים הראשונים הקצב איטי וקשה להבין כיצד כל האירועים קשורים אחד לשני. בהמשך, הקצב עולה והמתח גובר כך שאי אפשר להניח את הספר מהיד.

ממליץ בחום!

כוח הניתוח של דקר הוא על אנושי.
ספר בינוני מאד ביחס לספרים אחרים של דויד באלדאצי.
לא אהבתי את האריכות המוגזמת בעלילה.
ספר שנכתב בצורה שטחית.
לא מומלץ.