אני קוראת הכל. וכשאני אומרת "הכל", זה אומר באמת הכל. את כל העיתונים שנמצאים בבית ברגע מסויים, כולל החלקים של הספורט והכלכלה. את חוברת הוראות השימוש במכשירים החשמליים. את העלון לצרכן המצורף לתרופה. את התוויות על מוצרי המזון כולל המילים הקטנות בצד "הצעת הגשה", שמשמעותן שבאריזה של הקטשופ אין באמת עגבניות חתוכות לאורך ועלי בזיליקום שלמים פזורים בחינניות. את השלטים במרפאה. הכל.
לפעמים אני יכולה להיות נודניקית מעיקה בקריאה הזאת. גם כשאני קוראת ספר אני קוראת הכל. כולל הקדמה, מבוא, סוף דבר, שלמי תודה, ביבליוגרפיה. כולל את העמוד הראשון, כך אפשר לדעת איך נקרא הספר בשפה ממנה תורגם, האם תורגם משפת המקור, ומי המתרגם. וכמובן את השנה שבה יצא לאור בעברית. נודניקית. אמרתי.
בספר הזה נעצרתי בשלב של המוטו. זה החלק שבו הכותב נותן ציטטה אחת, או יותר, של דברי חכמה. מעט מילים על עמוד ריק, מתוך כוונה או תקווה להוות מצפן לקורא החכם, ולהכין אותו מראש לעלילה או לתמה העיקרית בספר.
אז הנה המוטו:
"איננו רואים את המציאות כפי שהיא;
אנו רואים את המציאות כפי שאנחנו"
ויש גם מקור לאמירה החכמה הזאת: התלמוד.
יש רק בעיה קטנה עם זה: אין אמירה כזאת בתלמוד. ולא שאני בקיאה גדולה ויודעת את כולו בעל פה. אני פשוט מכירה מספיק את נוסח הדברים ואופי האמירות מהתלמוד, וזה לא מתאים. מודרני מדי. תמיהה. פעם היו הולכים עם תמיהה כזאת לד"ר גוגל, אבל היום יש לנו את פרופסור פייסבוק, והוא טוב יותר. בעזרתו, כלומר בעזרת אחת מחברות הפ"ב שלי הגעתי לאתר מעניין שנקרא quoteinvestigator.com. מתברר שיש אנשים יותר נוקדנים ומעצבנים ממני, ושם יש חקירה נפלאה על הציטטה:
"We Don’t See Things As They Are, We See Them As We Are"
ובכן, כפי שחשבתי המקור התלמודי המשוער רחוק מאוד מהאמירה הזאת ("אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו." ברכות נ"ה ב', והכוונה בחלום. לא במציאות). יש המייחסים את הרעיון לפילוסוף עימנואל קאנט, אבל גם לזה לא נמצא מקור מדוייק. יש כנראה מספר כותבים או סופרים שהשתמשו בביטוי, אבל המקור אינו ידוע. ובכן מעכשיו, בנוסף ל"פתגם סיני עתיק אומר" אפשר גם לומר "תלמוד" ולהתכוון "פתגם בבלי עתיק אומר".
ואיך הספר? אין לי מושג, כי רק התחלתי לקרוא, וכאמור נעצרתי במוטו המתחיל. כשאסיים את הקריאה אוכל להמשיך את הסקירה.
