דירוגים › רוברט לנגדון

הסוד האחרון / דן בראון – האם הנוסחה עדיין עובדת? (קראתי במקור באנגלית וזה מה שחשבתי) דן בראון חזר, ואיתו רוברט לנגדון, שעון המיקי מאוס והצהרת ה"עובדה" המפורסמת בפתיח. הפעם היעד הוא פראג המכשפת והנושא הוא "הסוד האחרון", טבע התודעה האנושית ומה קורה לנו

בתחילת הספר מופיע צופן מסתורי ליד גופה. מפעים! יש גופה וצופן מסתורי! איזו עלילה מרתקת! ומה הצופן? סדרת פיבונאצ'י. מביך. אבל מה אני יודע, אולי אני טועה, אולי אני היחיד בעולם שעשה שלוש יחידות במתמטיקה ומכיר את פיבונאצ'י. אני כבר לא עול ימים, ולכן הסתי

כמו כל ספריו של דן בראון - הרבה אקשן, הרבה מתח, הרבה אומנות והיסטוריה, קורטוב קונספירציה לתוספת צבע ועלילה. קראתי ברצף, למרות שזה ספר ארוך, ובלעתי כל מילה בשקיקה. היה מעניין להכיר את זווית המבט שבוחנת את ההיסטוריה של מעמד האישה בעיניים שמעבירות את

ספר מעולה. מרתק. מלא מתח ודרמה. לפעמים כשאני פוגשת תיאוריות קונספירציה על הקורונה או תיאוריות של מתנגדי חיסונים מרגיש לי שהם לקחו מהספר הזה השראה. אין ספק שיש הקשרים בלתי ניתנים להפרכה בין שני הסיפורים על איזה זן חזק ומסתורי של חיידק או מה

אני אוהבת לקרוא ספרים שמעשירים אותי, שגורמים לי לחשוב. אני אוהבת לקרוא ספרים ששולחים אותי לברר ולחקור על נושאים שמוזכרים בהם. אני אוהבת תעלומות ומתח. ואחרי שאמרתי את כל זה, מה אני לא אוהבת... לא אוהבת הרצאות מייגעות, הארכות יתר על המידה ... אם הייתי

מי לא מכיר את צופן דה וינצ'י? התשובה תהיה שונה אם נשאל מי לא מכיר את מלאכים ושדים שפחות התפרסם ממנו. איכשהו, צורת הכתיבה החופשית יותר במלאכים ושדים יותר אהובה עלי, וזה אולי כי אני אוהב דברים מפונטזים יותר. ולביקורת: ספר מעולה, מותח, מפונטז ומר