דירוגים › סיפורי ממלכת נרניה

בצער רב וביגון קודר אני מודיע בזאת שסיימתי לקרוא מחדש את ספרי נרניה. מחר אני לא אספור את הדקות והשניות לסיום יום עבודה מתוך ציפייה בלתי נסבלת כמעט לחזור ולהיכנס לעולם הקסום של נרניה לחוויה שמעוררת בי בערך את כל הרגשות בו זמנית, מזכירה לי נשכחות קסומו

הספר השישי שנכתב בסדרת נרניה, והראשון מבחינת זמן ההתרחשות שלו ביקום הפנימי של הסדרה, שכן הוא מתאר את היווצרותה של נרניה. אני מוצא את זה מעניין שלואיס כתב את סיפור ההיווצרות ממש לפני סיפור הסיום בספר השביעי והאחרון. בכל מקרה, לסיפור: דיגורי הוא ילד

אני כבר בישורת האחרונה של המסע בספרי נרניה המופלאים, ומבואס קלות מכך שקראתי את הספר הזה כל כך מהר (בשתי ישיבות אאל"ט). הספר הזה די שונה מהשאר מכמה בחינות: 1. זה הספר היחיד שהדמויות הראשיות בו הן לא ילדים מהעולם שלנו שעוברים לנרניה, אלא ממש תושבי

"רק מילה אחת גברתי, רק מילה אחת. לא הייתי מתפלא אם כל הדברים שאמרת הם אמת לאמיתה. אני טיפוס שאהב תמיד לדעת את הגרוע ביותר, ואחר כך לייפות את זה כמה שרק אפשר. לפיכך לא אכחיש אף אחד מהדברים שאמרת. ואף על פי כן, יש עוד דבר אחד שצריך להיאמר. נניח שבאמת ר

לא חוויתי הנאה כזו גדולה מקריאה כבר המון זמן. שמח לדווח שמדובר באחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיי. לספר הזה יש מקום מאוד מיוחד בלבי, כי בתור ילד אהבתי מאוד את ספרי נרניה ובמיוחד את "דורך השחר", שהיה בעיניי הטוב מכולם. אני עדיין זוכר איך הייתי קורא את

אני ממשיך בקריאה המחודשת והמענגת עד מאוד של ספרי נרניה, והפעם הספר השני. אם "האריה, המכשפה, וארון הבגדים" היה מבחינתי איטי מדי ויותר אקספוזיציוני מאשר בעל בשר בחלקים המעניינים, כאן אנחנו מהר מאוד מגיעים לנרניה ולהתרחשויות. הספר הזה אפל יותר, מסתור

את ספרי נרניה קראתי לא מעט במהלך הילדות שלי, ועד היום יש לי עותק ותיק של כל ספרי נרניה בכרך אחד. לפני מספר ימים פתחתי אותו שוב, לראשונה מזה שנים. כמובן שהרבה מהספר הראשון והאייקוני הזה עוד זכרתי, אבל החזרה בגיל מבוגר יותר הייתה קסומה. קודם כל מעצם

ספר מסדרת ספרי ״נרניה, האהובים עלי מהילדות (ועד היום). דרכה גיליתי את עולם ספרי הפנטזיה וזהו - נשארתי :) ספר קסום!

זה ספר דיי סבבה, למרות שהוא קצת מוזר. זו תרבות מזרחית, ורוב הספר הוא על מסע, ולא על מלחמה.