דירוגים › המאבק שלי

כבר ארבעה ימים אני כותב אליך, מביט בטקסט בחוסר שביעות רצון, על גבול התיעוב העצמי, ומוחק ושוב כותב. אני יכול לנסח מגילות על חוסר יכולתי להסביר את הבנאליה המכשפת של קנאוסגורד. אני חש חובה להנכיח בכתב את הבזקי הנוירונים שלי נוכח הטקסט של קנאוסגורד אבל ל

ניסיתי לקרוא את האתגר הזה, ולא הצלחתי. מוזר, היות והספר לא ממש משעמם, אולי עמוס מדי , אולי איטי מדי. הבטחתי לעצמי לחזור אליו בתקופה אחרת בעתיד.

אתחיל מהסוף. כנראה שלא אקרא את המשך סדרת "המאבק שלי" של קנאוסגורד. המאבק שלו הפך למאבק שלי - לגמור את הספר עד הסוף. יש שם המון פנינים, אבל הן מתחבאות בתוך תיאור מפורט של אירועים מחייו של המחבר, שחלקם חסרי פואנטה. הקור והקדרות הנורבגים שורים על ההתרחש

שבוע שעבר לקחתי אחת מנתבג ליבנה. זאת היתה בחורה גבוהה אולי בת חמישים. היא השאירה את המזוודות שלה על הרצפה ופתחה את הדלת מאחורה והתיישבה. לא כאילו היא ממהרת. הפוך. כאילו יש לה כל הזמן שבעולם. בלי להעיף בי מבט אמרה לי יבנה ופתחה תיק קטן בצבע זהב שנראה

הסדרה הזו פשוט מעולה, ולדעתי זה הספר הכי טוב בה עד עכשיו. כישרון כתיבה נדיר. סיפור פשוט, כל כך סטנדרטי, אך בכל זאת גורם להתמוגג ולהתפעל מקטעים מסויימים. קל להתחבר. מחזיר אותך לילדות לכמה רגעים. ממליץ בחום.

"אני מכיר כמה, לא הרבה שתמיד עושים את הדבר הנכון. הם תמיד אנשים טובים. אני לא מדבר על אלה שלא עושים שום טעות כי הם לא עושים כלום, כי החיים שלהם כל כך קטנים ששום דבר לא יכול בעצם להיהרס, כי יש גם כאלה". כשסיימתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי מאיפה להתח

הספר של קנאוסגורד ריתק אותי הרגשתי שאני צוללת לתוך מעמקי עולם מוכר תוך הסתכלות במשקפיים בעלות זוית ראיה ייחודית שמסירה איזה דוק , ציפה דקיקה ומאפשרת הסתכלות בעולם חשוף יותר הזכיר לי את הסרט מטריקס. החוויה הייתה מאוד חזקה. התחברתי גם לחוסר יכולתו של ה