דירוגים › עיון › סד´ אופקים

ספר שואה, שחובה על כל אחד ואחת בעולם לקרוא אותו היטב. האירועים האיומים המסופרים בספר – אכן היו. אפילו כל השמות שמוזכרים בספר – הם של בני אדם אמיתיים. רובם, מתו במיתות שונות ומשונות באושוויץ. זהו ספרו הראשון של הסופר שחי 11 חודשים (מפברואר 1944 עד השח

שם הספר "שדות הזיכרון" נשמע כמו עוד אחד מספרי העיון בנושא הזיכרון, עוד תחום בתורת הפסיכולוגיה. שלמה ברזניץ הוא אכן פרופסור לפסיכולוגיה שאחד מתחומי המחקר שלו הוא אודות הזיכרון. אך זיכרון מבחינתו וגם אצלנו ישר זורק אותנו לשואה, נכון? אז כן, הפרופסור

מעניין. פשוט מעניין כמה אנחנו מורכבים ושונים זה מזה. בתחילת הספר המחבר מציג את עיקרי שיטתו להעריך את גילו של האדם, המורכב מכמה גילאים במקביל. לאחר שקראתי את ההקדמה חשבתי- כמה מורכב זה כבר יכול להיות במציאות, הרי הכל ברור. ואז התחלתי לקרוא את סיפורי

לזכור ולא לשכוח, מנטרה קבועה שמטביעים בנו בעודנו צעירים. אבל מהו אותו זיכרון שמצפים מאיתנו לשאת הלאה כי הרי השורדים הולכים ומתמעטים משנה לשנה. הספר הזה הוא לא עוד "ספר שואה". הוא לא רומן שמתרחש בתקופת השואה והוא לא אוטוביוגרפיה בסגנון אלי ויזל אלא מ

תיעוד מצמרר ממקור ראשון על החיים באושוויץ לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. פרימו לוי מתאר בצורה ישירה ומפורטת כמה רחוק הלכו הגרמנים כדי למחוק כל צלם אנוש מהיהודים. כמה תחבולות, מניפולציות, תהליכים ובירוקרטיה כדי לקדם תהליך מפלצתי שאסור שיישכח להם לעול

פרימו לוי חוזר ומנתח את החוויה שלו באושוויץ, ממרחק זמן וללא הסיפור האישי, כפי שהופיע ב"הזהו אדם?" . היכולת המבורכת שלו להנתק מהזוועה, להתבונן ולהבין פועמת ביצירה זו כמו בקודמותיה והוא מישיר מבט אליה ומעניק לקורא משנה צלולה וסדורה. לאור מותו זמן לא

שואה – תלוי את מי שואלים היסטוריות שלמות נכתבו על השואה מנקודת מבט שונות, אך תמיד נשאלה השאלה עד כמה הן משקפות את המציאות הבלתי נתפסת? אז זהו שלא תמיד. נרטיבים נבנים על מנת לשרת צרכים אידאולוגיים. כך זה בא לביטוי בדרך בה למדנו שאומנם הייתה שו