דירוגים › מדע וטבע › בעלי חיים

ספר שמתיימר לחדש, אבל בפועל רק מספר את סיפור ההיסטוריה השחוק והמוכר, מימי קדם עד היום, עם כל המלחמות, האימפריות, הפלישות, ובאורח מוזר לא מציין את המסקנה הברורה מאליה - שאוכלוסיה שיש לה חיסון מוקדם למחלה, תחזיק מעמד נגד פולשים לא מחוסנים. כך אפשר להסב

נתקלתי לראשונה בספרי הטבע של יובל זומר כחלק מהקורס "מילדי טבע למגיני הסביבה והחי" ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב (קורס (נהדר בהנחיית ד"ר טל קוגמן), ומאז – התאהבתי. זומר, ישראלי לשעבר שחי בלונדון, כותב ומאייר ספרי עיון לילדים שלא מתיילדים, ל

ספר מצויין, כשהתחלתי לקרוא בכלל לא הייתי מעוניינת בחיי הדבורים או בדבורים אך ככל שקראתי נמשכתי לנושא יותר ויותר. הספר עצמו כתוב בצורה שגם אדם שלעולם לא למד דבר על דבורים יוכל להבין על מה מדובר אך הכתיבה המופשטת איננה פוגעת בתוכן, הספר נוגע בהרבה היב

"מנזל הוא אדם בגובה בינוני ובעל שער כהה. הוא מדבר לאט, ויש לו חוש הומור שקט ויבש. באחרונה רכש זוג שימפנזים צעירים שניצודו באפריקה כמה חודשים קודם לכן. שימפנזים שנולדו בטבע, אמר לי, מעניינים הרבה יותר משימפנזים שנולדו בשבי." הקטע הזה מציג את הבעיית

ספר זה עוסק כביכול בבעלי החיים, אך למעשה, מדובר על סדר היום הפרו-חייתי של הסופר. אף אחד לא ממש נהנה מספרי אג'נדה, ואני לא מסכים עם הדעות של המחבר באופן כללי, אבל קיוויתי לפחות ליהנות מעובדות מרתקות על אותם בעלי חיים. ראשית, אני חושב שמבנה הספר משאיר

"...יצאנו במעלה עמק המיטוּמבּה, ועד מהרה צועדת הייתי דרך יער אפריקאי, בדיוק כזה שעליו חלמתי תמיד. היו שם עצי־ענק עטורים בליאנות מטפסות, ופה ושם הבהיקו בתוך העלוה הכהה פרחים שצבעם לבן או אדום לוהט. פסענו לאורך נחל רדוד מהיר־זרם, ולעתים דישדשנו לעברו ה