הוצאה לאור›מאגנס

אין בידי את תרגומו של ארואטי אלא של אהרן שבתאי ואולם הוא לא מופיע משום מה תחת הומרוס ויצא בהוצאת שוקן.

מה דעתי על הספר שנחשב אולי שני לתנ״ך בחשיבותו למרות שכנראה נכתב לפני התנך? נו טוב, ידוע הוא כי מדובר בספר עליו התחנכו כל אנשי התרבות הגדולים בכל הזמנים ושעבר מפה לאוזן בשירה עד המאה הראשונה, חלק בפפירוסים וחלקים אחרים פה ושם אבל בעיקר מדור לדור בעל פה. מוכר לכם? כן, משהו שמזכיר את הגדת פסח.

נו באמת, לא היה פה שום דבר מצחיק. עלאק קומדיה.

ועכשיו ברצינות: חשבתי שריכזתי את כל המחשבות, הגיגים ותובנות לגבי היצירה, אבל כמו תמיד, קשה לכתוב על טקסט שזכה לתהילת עולם נצחית ועד היום סוחב כמעט את כל תרבות המערב. הטקסט שהצית את הדמיון של כנראה 100 אחוז מאוכלוסיית העולם, גם בלי שרובם קראו אותו. ואפשר להגיד עוד ועוד על המסע האפי של דנטה מהגיהינום עד לגאולה בעדן. אבל בכל זאת אנסה. לא זוכר מתי שמעת

"שולחן זה לא באמת שולחן, תשאלו את ראסל". זה הסטטוס הנוכחי של הגדולה שלי בת ה-11. לא נראה לי שראסל העלה בדעתו אי פעם שהוא יופיע בסטטוס.

זה התחיל מספרי ילדות שלי שהבאתי מבית הורי ז"ל. הגדולה חיטטה בארגזי הספרים ומצאה את הספרון הקטן והדהוי הזה. "על מה זה?" היא שאלה אותי. הספרון זרק אותי שנים אחורה. קיץ. אני בת שש-עשרה, על כסא שיזוף בבריכה. קוראת. לפתע צל גדול נופל עלי. אני מרימה את הראש. המציל עו

בתור יוצא מערכת החינוך החילונית - ממלכתית, ספר שופטים הוא אחד מספרי התנ"ך שלמדנו באופן הכי מעמיק. וכן, קל להבין למה: הוא בעל משמעות לאומית ברורה, יחסית פשוט (יחסית לטקסטים כמו הנביאים המאוחרים, תהילים, איוב וכו'..), והסיפורים שבו באמת מעניינים ברובם.

בקריאה השיטתית בספר עכשיו, עם פירוש מדעי, לא שמתי לב להרבה דברים שלא שמתי לב אליהם כבר קודם ממערכת החינוך, אבל יש כמה נושאים שהייתי רוצה לדבר עליהם.

לא לשווא נחשב 'הגיונות' כראשית הפילוסופיה החדשה. דקארט מקים את הפילוסופיה מראשיתה על ידי הספקנות המתודולוגית שלו, כלומר הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. בעקבות הספק מוצא דקארט את ודאות קיומו שלו כנקודת מוצא לכל ידיעה, ומכאן פתוחה דרכו למצוא את א-לוהים, את המתמטיקה ואת עולם החומר. דקארט נותן משמעות חדשה לסובייקט, לאינדיבידואל, ומעניק לו את הבכורה. אם עד דקארט לאינדיבידואל כמעט ולא היתה משמעות

מכירים את זה שבשיחות סלון או אגב ארוחה דשנה מידי שואל מישהו-י-הם 'מה היה אומר על כך...?' שאלה לרוב בטלה, כי רבי עקיבא לא הכיר את ביונסה, אריק איינשטיין לא שחה במציצים עם דרווין ופרויד לא ישב במניקור עם לאה אימנו.
אבל
אם יש טקסט שנושב ממנו חזון הנביאים אליבא ד2016 אני מוכנה להניח ידי שבספר זה - הוא בהחלט מצוי.
השל מעז לבחון בעיניים מקראיות - נביאיות את יחסי השחורים והלבנים שהוא ראה לנגד עיניו

כשאני רוצה להבין את המציאות אני חוזר לעבר.
כשאני לא מבין מה קורה מסביב, ומי נלחם במי, ולמה באמת - ההיסטוריה יכולה לתת לי תשובות.

לא – ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, וגם אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד לפי מה שקרה בעבר.
אבל מה – אפשר ללמוד מההיסטוריה, אפשר לראות איך אנשים מתנהגים, מה האופציות שעומדות מולם, מה מניע אותם, למה בחרו מה שבחרו, והאם היה זה בלתי נמנע – וכשמבינים מאיפה המעיין נובע, יותר קל ל

הקול הצלול ביותר בפילוסופיה המודרנית. שיטתו של ויטגנשטיין היא חקירת עולם המחשבה והשפה לא כדי לפתור בעיות פילוסופיות, אלא כדי להבין מה הן בכלל השאלות. ויטגנשטיין מפרק את השפה, המילה, המשפט באופן שמשאיר אותנו בדממה מוחלטת, רגע לפני שהוא משנה לחלוטין את האופן בו אנו חושבים.

ספר טוב, מקיף, רחב יריעה ומפורט. שצמן מומחה גדול לתחום. עם זאת, ההשקפות והניתוחים המוצעים בספר נחשבים היום, אפעס, מעט מיושנים.

עם זאת - על מנת להרחיב אופקים, לקנות ידע, להבין תהליכים - זהו ספר מצוין.