הוצאה לאור›ספריית פועלים

זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי הע

הספר מרתק מעניין ואיכותי, רק שיש בו בעייה לא מובנת, הבעיה לא קיימת עבור כולם אך היא קיימת, בכל ספר אחר כשיש קטעים או משפטים בשפה זרה או מושגים לא ידועים גם בשפה גם בשפה העברית יש למטה בתחתית הדף תרגום והסבר מלא. בספר זה יש הרבה משפטים באידיש וקטעים ארוכים שהם מאוד חשובים לרצף התוכן בשפה האנגלית. אני צברית ילידת הארץ שלא יודעת שפות אחרות ועובדה זו מקשה עלי לסיים את הספר מכיוון שבכל פעם אני נאלצת ל

שמעון צימר לא פופולרי פה! בדיקה מהירה מגלה שבודדים דרגו את ששת ספריו אז החלטתי לתת לו קצת פרסום משום שהוא כותב טוב, מעניין ומעורר הזדהות עם הדמיות שהוא בורא.

אז מה יש בו? שלוש דמויות מרכזיות נוטלות חלק בספר הזה שמתפרס על פני שלוש עונות במשך שנה אחת. ילד בן עשר שלא יודע איך "לאכול" את פרדתם של הוריו, סיפור קסום ויפה למרות תוכנו הלא פשוט. אישה זקנה המתגוררת בבית אבות ומתגעגעת לבעלה וילדיה, והד

לא יודעת איך לכתוב את הביקורת!
זה ספר תיעוד על בחורה בשם רותי שחזרה בשאלה,
ואומצה על ידי משפחה קיבוצנקית בצפון.
בגיל שיש עשרה הבחורה חוזרת בשאלה,מבית חרדי,עוברת לגור
בקיבוץ עם אנשים חילוניים.
הבחורה עוברת המון תהפוכות נפשיים,ומנסה להתאבד.
סיפור מהחיים.
ממליצה.