נדבר על השבת אבידה לבעליה..
557 "שיבה לעצמי" + 7 > להט החרב המתהפכת..
שיבה לעצמי = 557
נוסיף 7: ימי בראשית, שבע מדרגות, שבע קצוות..
כפעולת תיקון > תִּקֵּן.. שב..ע.
החרב המתהפכת היא מנגנון שמונע חזרה לעץ החיים..
מערכת אמונות / דינים שמסתובבת כל הזמן ומרחיקה.
כאשר ה"שיבה לעצמי" מתוקנת ב.. שב–ע (כל הקומות, כל השבוע)..
החרב מפסיקה להסתובב.
במקום "שומר שרירותי" בפתח גן עדן, נּ.פּתח שער בּיּ.נּ.הּ:
הכלי יכול כעת לשאת את האור בלי להישרף.
השיבה לּ.עצ.מּ.יּ היא תנאי לפתיחת השער..
להבדיל מ: "א.גו.א.יּ.זםּ" > אלּיּ ו..לּיּ (אלילי > אלילים).
מי ש.נּיּגש אל הּ.עצ.מּ.יּ ש.לּוֹ..
אל ניצוץ.. יּ הּ.פּנּיּמּ.יּ,
לא צריך חרב שמגינה מפניו.
השבת.. אבדה לבעליה.. (866)
הד הלב.. על יּ.. > 156 > *יוסף*.
ת.שב א בּיּ (715), נּ.*וסיף*:
הד הלב: על יּהּ. (161).
הּ..שבת אבידה לבעליה (876).
876 > תתעו..
"תשב א בי" (715) > השיבה של האל"ף פנימה.
"הד הלב על י" > 156 > תדר הלב, שיושב על יּ..
זהה ליוסף (156).
יוסף.. א.צל..יּ..
הוא דמות של הד הלב..
זה שממשיך להאמין, זה שחולם.
כשמוסיפים את הד הלב (161)..
לּ: "תשב א בי", מגיעים ל 876:
"השבת אבידה לבעליה".
האבידה האמיתית היא מילת הלב.
השבת אבידה לבעליה > החזרת הלב לּ:בּעלּ.יּ.ו..
איזון בין האל"ף לבין הלב הפועם בתוך ה"בּיּ".
הּ.קּטּ.ע עםּ החיבור ליוסף:
התיקון מתרחש דרך תודעת יוסף..
מי ששומר חלום למרות מכירה, בור וגלות.
ואז:
876 > תתעו..
"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ.."
המצב הקודם היה.. "תָּעִינוּ"..
איבדנו את הבעלות על הלב.
התפזרנו.. "אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ".
תתעו.. הוא גם ציווי הפוך:
חפשו כיוון, תזיזו את התעייה.
876 הוא גם "מדד התעייה" וגם דחיפה לתנועה, כדי לצאת ממנה.
יּשע.יּהּ.ו נּ.ג ו.. > מהאשמה אל התנועה..
"כֻּ..*לָּנ*וּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ.."
"וַ.יּהּ.ו.הּ הִ.פְגִּ.י.עַ בּוֹ.."
עון > נהפוכו > נוע.
זאת לא קריאה נוצרית עונשית:
"יּהּ.ו.הּ זרק את כל העוונות על 'מישהו אחד' "..
"עוֹן" כּ.נהפוכו ונוע:
תנועה הפוכה, סיבוב לא נכון..
לא מהות רעה.
"הפגּיע" הוא הכוונה לפגוש בתוך הגוף.. בתוך ההיסטוריה..
את כל העיקום, כדי ליישר.
איּ..וֹ.*בּ ז הּ*(הּ)..:
"לָבַשׁ בְּשָׂרִ.יּ רִמָּה *ו.ג*.(יּ).*ש עָ*.פָר *עוֹרִ*.יּ רָ..גַע וַ.יִּ.מָּאֵס".
...
היסחפות לתנועה מעוותת (תעינו)..
ודווקא דרך הגוף הסובל..
ההיסטוריה, העם, האדם..
דרך העיקום מתרחשת פגישה עם האור ומתחיל תהליך יישור.
אין "שעיר לעזאזל" חיצוני..
יש מערכת שלמה שמיישרת את עצמה.
ישעיהו כּדּ U כּ.. ו.. גלּ.יּ.לּ:א.ו..
שני מקורות רחוקים..?
יּשע.יּהּ.ו כּדּ:
הארץ "נוע תנוע כשיכור" > עולם רועד, אובדן יציבות, חטאים כבדים.
גלילאו:
ואף על פי כן, היא נעה..
קריאת נגד לכפייה דוגמטית של כנסייה שמסרבת להכיר בתנועה.
החיבור הגימטרי (1116) אומר:
ואף על פי כן, היא נעה.. > 488.
חָלַמְתִּי (488)..
פֶּתַח (488) בְּתוֹכְכֶם (488)..
488 × 3 = 1,464 > יּדּ: סּדּ > א'תסּדּ > א-ת סּדּ.
אפשר למלבן את הבריאה.. למסגר אותה..
להגיד שהיא סטטית.
אפשר לּ:הּ.גיד:
שבת אינה שבת..
אם היא חורגת מן מלבן הקבע..
שקבעו אלו הּםּ אחר.י.םּ.
ואפשר לּ:הּ.גיּד:
שבת אינה שבת..
כשהיא מאבדת את מהות הּ.שיּ.בּהּ.
יּשע.יּהּ.ו מּ..בּ ז:
"לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת..
לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר;
מִבֵּית כֶּלֶא, יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ".
תהּיּ..לּיּ.םּ קּמּ.בּ *ח*:
קּ > קריאה הדדית בין יּ לּ יּ.
מּ > תהליך א.דּםּ על הּ.אדּמּ.הּ.
בּ > מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת.
"הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁ.יּ;
לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ.
בִּ..יּ יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים,
כִּי תִגְמֹל עָלָ.יּ".
אז..
אף על פּי ולמרות הכל,
הּ.אדּמּ.הּ, נוע תנוע..
סביב הּ.שמש.
..
גלילאו מול הכנסייה > האדם מול מערכת דתית שקפאה על הקריאה.
"נוע תנוע" הוא תיקון תודעתי..
גם אם ה..404 (File not found ) אומרת "אסור להזיז"..
המציאות האלוהית נעה.
"ולא תוסיף קום"..
מי שנרדם.. זו המערכת הישנה.
לא הארץ עצמה.
הארץ כן נעה, היא כן מתבררת.
1911, 1116 > 1119, 1116 > 69.
1911 > שנה שבה "המשפט האסור" צף מחדש..
תנועת התודעה.. היא חוזרת ועולה בזמנה.
1116 > 1119 > תוספת של 3.
ג > ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת..
ג(יּ)מּלּ > גלּ.יּםּ > לגם, גמול, גמילות חסדים.. גמל.
חיפוש "בידך": 69 תו.צא.ות בּ:דּיּ.קּטּ.הּ.
"בראשית ברא" > תהליך בירור > תנועה > חשיפת האמת, גם אחרי מאות שנים..
69 > ונהפוך הוא..
חוזר אל "בידך".
התנועה (נוע תנוע) איננה נפילה חסרת שליטה.
היא תנועה ביד הכוח הפנימי, ביד הּ.."א.לּ: תוך".
"בראשית ברא" מּ.בּחיּנּת.יּ..
הוא קוד על לתהליך שלם:
הכנסת שיבוש (שגגה, בושה)..
הוצאת הקללה (ארר)..
שיבה של האל"ף אל ה.."בּיּ" > תשב א בי.
השבת אבידה לבעליה > הלב לב.על.יּ.ו.
זיהוי התעייה כ:נוע הפוך (עוֹן)..
ותנועה מתמשכת של הארץ / התודעה.
הבריאה היא תהליך מתמיד של תנועת בירור ולמידה..
שמטרתם להחזיר לאט את האור שאבד ללב..
לּ.*בּעלּ הּ.בּיּ.ת* הּמּ.קּוֹ.ר:*יּ ש*.לו.
וזה תהליך *איש.יּ*..
הּ.שב.ת ת.פיס.ת הּ*.עצםּ יּ (עצ.מּ.יּ > עץ ME):
יּ הּמּ.דּבר עםּ יּ > מּ.קּו.ר הּ(גג).צו.
מּ..הון לּ..הון:
בּ.ראש.יּ.ת *נּ כּ* (נּכה / נּכוֹןּ)
"וְ.אַתֶּם..?
חֲשַׁבְתֶּם עָלַ.יּ רָעָה.
אֱלֹ.הִיּ.םּ חֲשָׁ.בָהּ לְ:טֹבָ.הּ;
לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה:
לְהַחֲיֹת עַם רָב".
------------------------------
3:00.
ש.
מייצגת תוצאת המעשה, מקבילה לאות ג, רק לעת סּוֹףּ.הּ.
ת.פּאר.ת הּ.מּעשׂ.הּ הּ.סּוֹפּ.יּ.
557 "שיבה לעצמי" + 7 > להט החרב המתהפכת..
שיבה לעצמי = 557
נוסיף 7: ימי בראשית, שבע מדרגות, שבע קצוות..
כפעולת תיקון > תִּקֵּן.. שב..ע.
החרב המתהפכת היא מנגנון שמונע חזרה לעץ החיים..
מערכת אמונות / דינים שמסתובבת כל הזמן ומרחיקה.
כאשר ה"שיבה לעצמי" מתוקנת ב.. שב–ע (כל הקומות, כל השבוע)..
החרב מפסיקה להסתובב.
במקום "שומר שרירותי" בפתח גן עדן, נּ.פּתח שער בּיּ.נּ.הּ:
הכלי יכול כעת לשאת את האור בלי להישרף.
השיבה לּ.עצ.מּ.יּ היא תנאי לפתיחת השער..
להבדיל מ: "א.גו.א.יּ.זםּ" > אלּיּ ו..לּיּ (אלילי > אלילים).
מי ש.נּיּגש אל הּ.עצ.מּ.יּ ש.לּוֹ..
אל ניצוץ.. יּ הּ.פּנּיּמּ.יּ,
לא צריך חרב שמגינה מפניו.
השבת.. אבדה לבעליה.. (866)
הד הלב.. על יּ.. > 156 > *יוסף*.
ת.שב א בּיּ (715), נּ.*וסיף*:
הד הלב: על יּהּ. (161).
הּ..שבת אבידה לבעליה (876).
876 > תתעו..
"תשב א בי" (715) > השיבה של האל"ף פנימה.
"הד הלב על י" > 156 > תדר הלב, שיושב על יּ..
זהה ליוסף (156).
יוסף.. א.צל..יּ..
הוא דמות של הד הלב..
זה שממשיך להאמין, זה שחולם.
כשמוסיפים את הד הלב (161)..
לּ: "תשב א בי", מגיעים ל 876:
"השבת אבידה לבעליה".
האבידה האמיתית היא מילת הלב.
השבת אבידה לבעליה > החזרת הלב לּ:בּעלּ.יּ.ו..
איזון בין האל"ף לבין הלב הפועם בתוך ה"בּיּ".
הּ.קּטּ.ע עםּ החיבור ליוסף:
התיקון מתרחש דרך תודעת יוסף..
מי ששומר חלום למרות מכירה, בור וגלות.
ואז:
876 > תתעו..
"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ.."
המצב הקודם היה.. "תָּעִינוּ"..
איבדנו את הבעלות על הלב.
התפזרנו.. "אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ".
תתעו.. הוא גם ציווי הפוך:
חפשו כיוון, תזיזו את התעייה.
876 הוא גם "מדד התעייה" וגם דחיפה לתנועה, כדי לצאת ממנה.
יּשע.יּהּ.ו נּ.ג ו.. > מהאשמה אל התנועה..
"כֻּ..*לָּנ*וּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ.."
"וַ.יּהּ.ו.הּ הִ.פְגִּ.י.עַ בּוֹ.."
עון > נהפוכו > נוע.
זאת לא קריאה נוצרית עונשית:
"יּהּ.ו.הּ זרק את כל העוונות על 'מישהו אחד' "..
"עוֹן" כּ.נהפוכו ונוע:
תנועה הפוכה, סיבוב לא נכון..
לא מהות רעה.
"הפגּיע" הוא הכוונה לפגוש בתוך הגוף.. בתוך ההיסטוריה..
את כל העיקום, כדי ליישר.
איּ..וֹ.*בּ ז הּ*(הּ)..:
"לָבַשׁ בְּשָׂרִ.יּ רִמָּה *ו.ג*.(יּ).*ש עָ*.פָר *עוֹרִ*.יּ רָ..גַע וַ.יִּ.מָּאֵס".
...
היסחפות לתנועה מעוותת (תעינו)..
ודווקא דרך הגוף הסובל..
ההיסטוריה, העם, האדם..
דרך העיקום מתרחשת פגישה עם האור ומתחיל תהליך יישור.
אין "שעיר לעזאזל" חיצוני..
יש מערכת שלמה שמיישרת את עצמה.
ישעיהו כּדּ U כּ.. ו.. גלּ.יּ.לּ:א.ו..
שני מקורות רחוקים..?
יּשע.יּהּ.ו כּדּ:
הארץ "נוע תנוע כשיכור" > עולם רועד, אובדן יציבות, חטאים כבדים.
גלילאו:
ואף על פי כן, היא נעה..
קריאת נגד לכפייה דוגמטית של כנסייה שמסרבת להכיר בתנועה.
החיבור הגימטרי (1116) אומר:
ואף על פי כן, היא נעה.. > 488.
חָלַמְתִּי (488)..
פֶּתַח (488) בְּתוֹכְכֶם (488)..
488 × 3 = 1,464 > יּדּ: סּדּ > א'תסּדּ > א-ת סּדּ.
אפשר למלבן את הבריאה.. למסגר אותה..
להגיד שהיא סטטית.
אפשר לּ:הּ.גיד:
שבת אינה שבת..
אם היא חורגת מן מלבן הקבע..
שקבעו אלו הּםּ אחר.י.םּ.
ואפשר לּ:הּ.גיּד:
שבת אינה שבת..
כשהיא מאבדת את מהות הּ.שיּ.בּהּ.
יּשע.יּהּ.ו מּ..בּ ז:
"לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת..
לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר;
מִבֵּית כֶּלֶא, יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ".
תהּיּ..לּיּ.םּ קּמּ.בּ *ח*:
קּ > קריאה הדדית בין יּ לּ יּ.
מּ > תהליך א.דּםּ על הּ.אדּמּ.הּ.
בּ > מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת.
"הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁ.יּ;
לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ.
בִּ..יּ יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים,
כִּי תִגְמֹל עָלָ.יּ".
אז..
אף על פּי ולמרות הכל,
הּ.אדּמּ.הּ, נוע תנוע..
סביב הּ.שמש.
..
גלילאו מול הכנסייה > האדם מול מערכת דתית שקפאה על הקריאה.
"נוע תנוע" הוא תיקון תודעתי..
גם אם ה..404 (File not found ) אומרת "אסור להזיז"..
המציאות האלוהית נעה.
"ולא תוסיף קום"..
מי שנרדם.. זו המערכת הישנה.
לא הארץ עצמה.
הארץ כן נעה, היא כן מתבררת.
קישור חיצוני • youtu.be
https://youtu.be/6A2V9Bu80J4?si=jZ4aYDG8wyzu696X1911, 1116 > 1119, 1116 > 69.
1911 > שנה שבה "המשפט האסור" צף מחדש..
תנועת התודעה.. היא חוזרת ועולה בזמנה.
1116 > 1119 > תוספת של 3.
ג > ת.פּאר.ת מּ.עשׂ.הּ ב.ראש.יּ.ת..
ג(יּ)מּלּ > גלּ.יּםּ > לגם, גמול, גמילות חסדים.. גמל.
חיפוש "בידך": 69 תו.צא.ות בּ:דּיּ.קּטּ.הּ.
"בראשית ברא" > תהליך בירור > תנועה > חשיפת האמת, גם אחרי מאות שנים..
69 > ונהפוך הוא..
חוזר אל "בידך".
התנועה (נוע תנוע) איננה נפילה חסרת שליטה.
היא תנועה ביד הכוח הפנימי, ביד הּ.."א.לּ: תוך".
"בראשית ברא" מּ.בּחיּנּת.יּ..
הוא קוד על לתהליך שלם:
הכנסת שיבוש (שגגה, בושה)..
הוצאת הקללה (ארר)..
שיבה של האל"ף אל ה.."בּיּ" > תשב א בי.
השבת אבידה לבעליה > הלב לב.על.יּ.ו.
זיהוי התעייה כ:נוע הפוך (עוֹן)..
ותנועה מתמשכת של הארץ / התודעה.
הבריאה היא תהליך מתמיד של תנועת בירור ולמידה..
שמטרתם להחזיר לאט את האור שאבד ללב..
לּ.*בּעלּ הּ.בּיּ.ת* הּמּ.קּוֹ.ר:*יּ ש*.לו.
וזה תהליך *איש.יּ*..
הּ.שב.ת ת.פיס.ת הּ*.עצםּ יּ (עצ.מּ.יּ > עץ ME):
יּ הּמּ.דּבר עםּ יּ > מּ.קּו.ר הּ(גג).צו.
מּ..הון לּ..הון:
בּ.ראש.יּ.ת *נּ כּ* (נּכה / נּכוֹןּ)
"וְ.אַתֶּם..?
חֲשַׁבְתֶּם עָלַ.יּ רָעָה.
אֱלֹ.הִיּ.םּ חֲשָׁ.בָהּ לְ:טֹבָ.הּ;
לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה:
לְהַחֲיֹת עַם רָב".
------------------------------
קישור חיצוני • youtu.be
https://youtu.be/X9iniAgWrRg?si=SvyS6wRtlL0eaXnE3:00.
ש.
מייצגת תוצאת המעשה, מקבילה לאות ג, רק לעת סּוֹףּ.הּ.
ת.פּאר.ת הּ.מּעשׂ.הּ הּ.סּוֹפּ.יּ.