סיפור המתאר את ההתמודדויות של ויקי לוי, אישה בשנות הארבעים שלה שנפצעה אנושות בתאונת הרכבת סמוך לרבדים (2005) ושלמרות כל ההערכות והסיכויים שרדה ולימים המשיכה בחייה ואף שינתה את דרכה מקריירת ניהול סניף בנק בתל אביב להתמסרות ליוגה וחיפוש משמעות רוחנית. עם פציעתה והתמודדותה עם הנכות, עם חיי נישואים בעייתיים (מצד אחד אשת קריירה מצליחה מצד שני האישה הכנועה והנפגעת), ואמהות לצד כל אלו.
ויקי לוי, התגוררה עם משפחתה בלהבים, תפקיד ניהולי בבנק במרכז תל אביב - והייתה על הקו יומיום ברכבת, עד ליומה האחרון במשרד (בהגדרה רגע לפני יציאה למשרת שליחות בטורונטו גם רגע לפני התאונה ששינתה את חייה וחיי משפחתה). מתחיל מרתק, סיפור הפציעה וההתמודדות לצד פלשבקים תוך פציעה שמחזירים אותה במחשבות ואותנו בקריאה לסיפור עברה מאז ילדותה והעלייה לארץ, דרך הנעורים וההתאהבות והחברות (הקנאית והרעילה) עם מוריס האיש שיהפוך בעלה וימשיך להרעיל את הזוגיות שלהם. (אין כאן ספויילרים).
ספר יחיד לאישה שמספרת את התמודדותה האישית - סיפור לא פשוט ומעורר אמפתיה.
אלא ש.. הסיפור (380 עמ') ארוך מדיי. בשלב מסויים הופך לעוס ונמרח, ובשלב מסויים - עליי נמאס. לו היה תמציתי יותר, ענייני יותר. מתרכז ואולי מסתפק בחצי הראשון - הפציעה, ההתמודדות, רקע העבר ובחלק האחרון ממש - השינוי בעקבות אלו, ופחות נכנס למציצנות החיים הפרטיים (החצי השני של הסיפור - חיי הנישואים הרעילים, הבגידות, הקנאה) - היה טוב הרבה יותר.
