קוראים מהדרום

בשעה טובה סיימתי לראשונה רב־מכר של ה־New York Times.
תמצית העלילה: ילדה נחטפת בעבור חופן דולרים, שאותו אמה תשמח לשלם. אלא שכדי לשחרר את בתה, יהיה עליה לחטוף ילד אחר בתמורה לכופר. מכאן "השרשרת".
היא רק חוליה אחת בשרשרת החטיפות. כל סטייה מההוראות תוביל למות בתה, והיו כבר כאלה שניסו לשבור את השרשרת. משפחה שלמה נכחדה. ראי הוזהרת.
זהו מותחן קצבי ומטריד, בעיקר משום שנראה שמייסדי הפירמידה חשבו על כל פרט. אני, מהשזלונג הממוזג, מחפש לאורך כל הדרך את הפרצה. איך לעזאזל קוטעים את השרשרת הזאת ועדיין שומרים על המשפחה בחיים? ואיך האם, שהאלימות התדפקה לפתע על דלתה, תצליח תחת הלחץ להפוך את הקערה על פיה?
לאורך החלק הראשון, "השרשרת" באמת מרגיש כמו הפשע המושלם. אני לא הצלחתי למצוא אפילו חור אחד בתוכנית. ולאט־לאט מחלחלת גם לקורבן וגם לקורא ההבנה שהסחיטה הזאת לעולם לא תיגמר. בשלב הזה כבר ברור: מישהו חייב לקטוע את השרשרת, ויהי מה.
עד כאן, מבחינתי, מדובר ב־5 כוכבים. ואז מתחיל החלק השני, שבו הפתרונות כבר פחות עומדים ברף שהחלק הראשון מציב. ועדיין, הספר שומר על קצב טוב ומספק אחלה תמורה למחיר.

לכן אני מדרג: 4/5 בסולם מאני.

מסמך כנה ומרתק לתוך נפשו של רכז שב"כ מיוסר. אין פה פילטרים. הוא לא מרחם עלינו או על עצמו ולא נותן לנו גרסת גיבור מצונזרת וקלה לבליעה. שומרי הסף שעל דלת הגיהנום הם לא גיבורים לבנים לובשי גלימות צחורות, אלא אנשים אפלים שבכדי לשמור עלינו צריכים להיות לעיתים אכזריים יותר מהאויב.
הם משלמים מחירים כבדים מנשוא כדי לחצוץ ביננו לאכזריות העולם.
אנסה לתאר את חווית הקריאה במשל.
תארו לכם ובערב החג הביוב בביתכם עולה על גדותיו. האורחים צריכים להגיע, הצחנה ממלאת את הבית ותחושת הקבס והמצוקה ממשיים.
האינסטלטור שהזמנתם, פותח את מכסה הביוב ובידיים חשופות מכניס את ידיו לצנטרום של הגועל שיצרנו, בכדי להציל אותנו מלטבוע בצואה. אנחנו מעקמים את פרצופנו בסלידה, שמחים לשלם כל מחיר העיקר לא לשכשך בחרא.
עכשיו דמינו שהאינסטלטור הזה מסב איתכם בבגדי העבודה לשולחן החג.
יזהר דוד, בדומה לאנשי כח 100. גיבורים שחורים, לעבודות שחורות.
גיבור אמיתי, לא מפולטר שאינו קל לעיכול.
מחשבות קשות בלב איש, מעייף להיות יזהר דוד. סיימתי את הספר ב5 שעות, תשוש נפש.

⅘ בסולם מאני

מי שאהב יהנה גם מ: 'עמוק בעזה', 'אל נקמות', 'לכתוב על המים', 'כי בתחבולות'.