“לאור מאורעות השבוע שעבר באתר, הבנתי שעיסוק בביוגרפיה של מנהיג מדינה הוא בעל פוטנציאל לתעבורה גדולה דרך הסקירה ולריבוי תגובות בסקירה, מה שנקרא בלעז "טראפיק", אז אמרתי לעצמי, למה לא ננסה גם. רק שהאוטוביוגרפיה של דויד בן גוריון שאני שוקדת עליה בימים אלה מזדחלת לה לאיטה, כי בכל זאת כרך עב כרס שמונה מעל שבע מאות עמודים גדולים וצפופים בשפה קצת ארכאית, אז בין לבין אני הולכת לחומרי קריאה קצת קלילים ומודרניים יותר.

מרגרט תאצ'ר הובילת את המפלגה השמרנית בבריטניה והיתה ראש הממשלה בשנות השמונים של המאה הקודמת. לא היתה אפשרות אחרת לקרוא לביוגרפיה שלה בשום שם אחר, כי הכינוי "אשת הברזל" שהוא כינוי שנטבע בכלל על ידי ברית המועצות, תפס מאוד חזק והפך להיות השם השני שלה. היא היתה חריפה וחדה, בחרה בחירות מדיניות בעיקר במדיניות כלכלה ומדיניות חוץ שלא היו תמיד פופולריות, ותקפה את המתנגדים לה בשפה בוטה. אפשר לומר שתאצ'ר היתה הפוליטיקאית השנואה ביותר בעולם המערבי שאחרי מלחמת העולם השניה. השם שלה, והכינוי "תאצ'ריזם" המשיכו להיות שמות גנאי בחוגים מסוימים גם אחרי שכבר לא היתה ראש ממשלה, ופרשה בכלל מפעילות פוליטית. יכול להיות שזה בגלל המדיניות עצמה, אבל יכול להיות שמה שגרם לעומס הרגשות הוא היותה אישה שנוקטת בהתנהגויות שנקראות בציבור "גבריות". העיסוק הכלכלי שלה הוא זה שספג את מרבית הביקורת הציבורית. די מתחילת הדרך נשאה תאצ'ר דגל של מדיניות כלכלית אנטי סוציאליסטית ברוח שוק חופשי וקפיטליזם. המשפט הידוע ביותר שלה היה נגד סוציאליסטים ש"לא אכפת להם שהעניים יהיו עניים יותר, ובלבד שהעשירים לא יתעשרו".

רובין האריס,כותב הביוגרפיה,מחבב את תאצ'ר. הוא עבד ככותב הנאומים שלה וזמן מסוים כעוזר שלה, הוא מכיר אותה אישית וגם את הפרסונה הציבורית, והוא יצר ביוגרפיה אוהדת ברוח שלה, אך מנסה גם להיות נייטרלית ולהביע ביקורת במקומות שצריך, ולהביא למודעות גם את החסרונות של האופי התאצ'רי. לדבריו יש לו גם הסכמה מתאצ'ר עצמה, שהיתה מודעת לכתיבת הביוגרפיה, טרם שקעה בענני מחלת האלצהיימר שליוותה אותה בסוף ימיה. הוא משתדל להביא דברים בצורה אובייקטיבית ונייטרלית, ואת נקודות המבט האישיות שלו, כדמות שהיתה בחלק מהאירועים שעליהם הוא מדווח, הוא שומר להערות כוכבית בתחתית העמוד.

מבחינתי כקוראת ישראלית, כזו שלא מודעת לנפתולי הפוליטיקה הבריטית ארבעים שנה אחורה או בכלל, ומלבד תאצ'ר לא שמעה על אף אחת מהדמויות האחרות המוזכרות, הפרקים העוסקים בשתים עשרה השנים המשמעותיות שלה כראש ממשלה היו הפרקים הפחות מעניינים. לעומת זאת מאוד אהבתי את הפרקים הראשונים, העוסקים בהתפתחות של מרגרט רוברטס כסטודנטית לכימיה, נשיאת התאגדות הסטודנטים, ופוליטיקאית מתחילה בשנת 1950, ואז נישאה לדניס תאצ'ר שסיפק לה את הגב הכלכלי לשנים רבות של פעילות פוליטית. הפרקים הנוספים שהיו מעניינים מבחינתי עסקו בשנות התשעים ובראשית שנות האלפיים. מה עושה ראש ממשלה לשעבר? איך הוא ממלא את ימיו שהופכים להיות לפתע ריקים ממעש ומעוטים בהשפעה? אז תאצ'ר לא נחה לרגע על זרי הדפנה והמשיכה בפעילות ציבורית, חלקה גם שנויה במחלוקת. אולי כי כזאת היא, אוהבת את החיכוך והעימות הציבורי.

הספר קריא מאוד, עתיר הערות שוליים - גם אלה שהזכרתי קודם, של נקודת המבט האישית של המחבר, וגם הערות של התרגום לטובת הקורא העברי שצריך הסברי רקע לדמויות ואירועים המופיעים בספר. יש קצת נטייה להזכיר פרטים אחרי פרטים ועוד פרטים, על חשבון הצגת תמונה כללית. אבל יש כאן ספר טוב המתאר חיים שלמים ומעניינים, פוליטיים ואישיים, של דמות מרתקת שהשפיעה רבות על הפוליטיקה העולמית.”

“כששואלים אותי מי הייתה הדמות הנשית החזקה ביותר בהיסטוריה המודרנית אני עונה מיד שזו ללא ספק אשת הברזל הדגולה- ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר, ולמעשה היא הייתה הדמות החזקה ביותר בבריטניה ובאירופה, שנייה רק לקודמה בתפקיד, וינסטון צ'רצ'יל האגדי. נדירים הם המנהיגים שמחזיקים בכל התכונות הנדרשות כדי לנווט את המדינה, ביחוד כשמדובר באימפריה הבריטית ואף להחזיר אותה לגדולתה. תאצ'ר הייתה יהלום נוצץ בקרב הפוליטיקאים האפורים של המפלגה השמרנית הבריטית שיכלו לשלוט בפוליטיקה הבריטית באופן תמידי אם לא היו מדיחים פעם אחר פעם את המנהיגים הכי מוצלחים שלהם.

תאצ'ר נאבקה וניצחה בחזיתות רבות לאורך 11.5 שנות כהונתה: ניצחה במלחמתה הנוקשה כנגד ארגוני העובדים הסחטנים ששיתקו את התעשייה, ניצחה במלחמתה בתומכי אירופה שרצו לוותר על הלירה שטרלינג ולוותר על העצמאות הבריטית לטובת האיחוד האירופאי (והובילה בדיעבד לברקזיט ושחרור מאירופה באופן כללי), ניצחה במלחמתה בארגנטינה והחזרת השליטה באיי פוקלנד (החזירה את הזוהר הצבאי הבריטי שנשחק לאחר משבר סואץ), ניצחתה במלחמתה בטרוריסטים האירים שרצו לכבוש את צפון אירלנד ואף לרצוח אותה, ניצחתה במלחמתה לצד רונלד רייגן במלחמה הקרה כנגד ברית המועצות והובילה לפירוקה ופירוק הגוש המזרחי והצליחה להחזיר את בריטניה לסטטוס מעצמה צבאית וכלכלית מהשורה הראשונה.

הסופר רובין האריס שהיה עוזרה וכותב הנאומים שלה מתאר עמדה הוגנת ומאוזנת ומציג את חולשותיה, אופייה המאתגר והמשברים שהתמודדה איתם במהלך חייה, כהונתה, בנפילתה ובחייה לאחר הפרישה. צורת הכתיבה המרתקת שלו וקרבתו לתאצ'ר מעניקים נקודת מבט יחודית לתוך התקופה הסוערת של תאצ'ר בדאונינג סטרייט ואף גרם לי לחשוב איך למשל היה נראה חשבון הטוייטר / פייסבוק של תאצ'ר במידה והייתה מנהיגה בימינו. הספר הוא ללא ספק חובה לכל אחד ואני בטוח שמנהיגי העתיד וסטודנטים למדעי המדינה עוד יחזרו אליו על מנת ללמוד מתאצ'ר על מדיניות ושלטון.”