הקדמה
האם האהבה במיטבה כאשר היא טרייה?
"אהבה וביצים הן במיטבן כשהן טריות." פתגם רוסי
האם אהבה רומנטית מתמשכת אפשרית? האם הזמן משפר את האהבה או מחלישה? ספר זה עוסק באהבה עמוקה וארוכת טווח, באופנים שבהם היא עשויה להתפתח, בדרכים שבהן אנו יכולים להשיג אותה, ובמקרים התכופים שבהם אנו נכשלים בכך.
העמדה העולה מן הספר ברורה: אל ייאוש! ניתן לבנות אהבה עמוקה ארוכת טווח, אך הדרך לכך אינה תמיד קלה; היא מלאת מהמורות, סיבובים חדים, שבילים ללא מוצא ופשרות לא נוחות. אבל גם למהמורות ופשרות יש ערך במתן משמעות לאהבה, ובחיזוק יכולתנו להתמודד טוב יותר עם המציאות הרומנטית המורכבת היום יותר מתמיד. מציאת הדרך הטובה והימנעות מכניסה לדרכים חשוכות המייסרות את הלב, הן בגדר הישג רומנטי לא קל להשגה, אך אפשר, באמצעות התנהגות מתאימה, לשפר מאוד את סיכויי ההצלחה.
זהו ספר אופטימי. הוא מראה כי אהבה מתמשכת ועמוקה אפשרית, והיא אף נפוצה יותר משרובנו חושבים. הספר מצביע על כמה אבני דרך המוצבות לאורך אוטוסטרדת האהבה, אשר עשויות לסייע לאלה מאיתנו המוכנים להשקיע זמן ומאמצים במסע הרומנטי הקסום.
האהבה היא לא כל מה שאנו צריכים; אך אם יש לנו מספיק ממה שאנו צריכים, והאהבה מעצימה את חיינו בשמחה, הרי סביר שחיינו יהיו מאושרים ואיכותיים למדי.
ובהקשר לביצים, הטעם והערך התזונתי של הביצים הם אכן הטובים ביותר כאשר הן טריות. נראה שזה המצב גם לגבי טעם התשוקה הרומנטית, שעוצמתה בשיאה בתחילת הקשר. האם זה כך גם לגבי הערך הרומנטי הכולל? האם האהבה, בניגוד לביצים, יכולה להתעצם, או לפחות להימשך, לאורך זמן רב?
פרק ראשון
האם אהבה יכולה להימשך לנצח?
"יש רק שאלה רצינית אחת. וזוהי השאלה: מי יודע איך גורמים לאהבה להישאר?" טום רובינס
הוויכוח הנוגע למשכה של האהבה הרומנטית הוא חלק מרכזי ביצירות הספרות והאומנות, והוא קיים גם בתחומי מחקר שונים. למרות זאת, אנו עדיין רחוקים מלהבין כיצד אהבה שורדת ופורחת לאורך זמן. בפילוסופיה, הוויכוח נסב בעיקר סביב השאלה אם אהבה תלויה בדבר או לא. אריסטו, למשל, חושב שהאהבה מותנית ושהיא יכולה להסתיים בשינוי הנסיבות, כמו למשל כאשר האהוב משתנה לרעה. פילוסופים אחרים, כמו אפלטון ועמנואל לוינס, גורסים שהאהבה אינה תלויה בדבר, וטוענים כי היא עשויה להימשך חיים שלמים. מחקרים בפסיכולוגיה מניבים ממצאים סותרים בנוגע להיתכנותה של אהבה רומנטית לאורך זמן. בפרק זה אדון במספר נושאים מרכזיים הנוגעים בוויכוח זה, כמו תפקיד השינוי וההיכרות באהבה, הכמיהה האנושית לאפשרי, והניגוד שבין האהבה לחיים.
האם תאהב אותי מחר?
"הלילה אתה שלי, ורק שלי, אבל האם תאהב אותי מחר?" קרול קינג
קרול קינג שואלת שאלה מרכזית ביחסי אהבה: האם תאהב אותי מחר? האם ההרגשה שאני אהובתך תימשך רק עד זריחת השמש, או שנים רבות אחר כך? לשאלות אלו אפשר לצרף שאלה נוספת: האם אנו צריכים לשאוף לאהבה עמוקה אחת שתימשך זמן רב, או שאולי רומנים קצרים ועזים יכולים להיות מספקים עוד יותר?
כנער, ריתקו אותי טרגדיות רומנטיות כגון מאדאם בובארי מאת גוסטב פלובר (1856) ומיכאל שלי מאת עמוס עוז (1968). הרומנים האלה שימשו עבורי תמרורי אזהרה על שעלול לקרות כשהתשוקה מידלדלת והאהבה מתה. קחו למשל את התמוטטותה של אמה בובארי, המנסה להפיח חיים בבנאליות של חייה באמצעות סדרה של ניאופים. בסופו של דבר היא נדחית על ידי מאהביה, שוקעת בחובות, ומתאבדת בבליעת ארסן. כמוה, חנה גונן (אשתו של מיכאל) מלאת תשוקה וחלומות, אך נישואיה המעשיים לאדם חסר מעוף מגבילים אותה. עם הזמן נישואיה מידרדרים לעצבות ודיכאון, וחלומותיה - כמו גם שפיותה - מתרסקים.
אמה וחנה הן קורבנות של מיתוס האידיאולוגיה הרומנטית שתרבותנו עדיין מקדשת, ושעל פיו האהבה יכולה להתגבר על כל מכשול ("אין הר גבוה מדי שיוכל לעצור אותה") ואהבה היא נצחית ("עד שהמוות יפריד בינינו"). אידיאולוגיה זו מניחה את ייחודיות האהוב, לצד סוג של מיזוג בין אוהבים: נפשות תאומות שנועדו זו לזו, המהוות ישות אחת. באידיאולוגיה זו, תשומת ליבו של האוהב ממוקדת אך ורק באהובו ("כשגבר אוהב אישה, הוא איננו מסוגל לחשוב על דבר אחר"), והאהבה היא מוחלטת, בלתי מתפשרת ואיננה תלויה בדבר. מה שקורה מחוץ למערכת היחסים כלל לא חשוב, אהבת אמת תמיד תשרוד.
גם בימינו, קסמה של האידיאולוגיה הרומנטית טרם התפוגג. בחברה המודרנית קיימת תשוקה לזוגיות מתמשכת, אף שנראה כי הסיכוי לממש תשוקה זו הולך וקטן. מערכות יחסים מתקצרות, ופרידות מרובות הן הנורמה. בתרבויות רבות, למעלה מ-50 אחוז מהנישואין מסתיימים בגירושין, ורבים מהזוגות מקרב ה"שורדים" שקלו ברצינות, בשלב כלשהו, את האפשרות להתגרש. על פי החוכמה העממית, באהבה יש לבחור: או שנמריא לגבהים נדירים של תשוקה אך לזמן קצר, או שנוכל להיות מסופקים ומרוצים בידידות רבת משמעות לאורך זמן.
האם צריכים אנו להרים ידיים, משום שאיש איננו יכול לזכות בשני הדברים? אהבה הנמשכת לכל החיים היא מושג מרכזי באידיאולוגיה הרומנטית והיא מככבת ברומנים, בשירים, בפזמונים ובסרטים. עם זאת, היתכנותה של אהבה כזאת מוטלת בספק בחברה שלנו, שמעדיפה שינויים וחידושים. אהבה אידיאלית אמורה להיות נצחית או לפחות "עד שהמוות יפריד בינינו". היא אמורה לשרוד "לנצח ועוד יום" - או לפחות עד ש"השמש תפסיק לזרוח". אבל המציאות שונה מאוד. פרידות וגירושין אינם יוצאי דופן.
ממצאים מנוגדים
"שום דבר לא נשאר קבוע. האבולוציה לא תכננה את בני האדם לחיי נישואין מאושרים לכל החיים." דייוויד באס
"אני עם אשתי כבר 25 שנה. יש לנו שני ילדים משותפים. אני אוהב אותה היום יותר מאי פעם. המחשבה להזדקן איתה מסבה לי נחת. כן, אהבה יכולה לשרוד ולשגשג!" כריס קרטיס
מחקרים פסיכולוגיים רבים טוענים כי התשוקה דועכת בחלוף הזמן. התגובה המינית לבני זוג מוכרים פחותה בעוצמתה מהתגובה כלפי בני זוג חדשים. כתוצאה מכך, תדירות הפעילות המינית עם בני הזוג הקבועים נוטה לרדת ככל שמערכת היחסים מתמשכת, ואחרי שנת נישואין אחת, התדירות מגיעה לעיתים קרובות למחצית מזו שהייתה בחודש הראשון לנישואין, והיא ממשיכה לצנוח ככל שחולף הזמן. ירידה דומה נמצאה בקרב בני זוג הטרוסקסואלים המתגוררים ביחד ובקרב זוגות של הומואים ולסביות. משום כך, אהבה רומנטית עזה ומתמשכת איננה נפוצה, ולעיתים קרובות היא הופכת לאהבה חברית, שבה התשוקה המינית הולכת ופוחתת עם השנים.1
בניגוד לממצאים המצביעים על חייה הקצרים של האהבה הרומנטית העזה, ישנם מחקרים המראים כי זוגות שמערכת היחסים שלהם ממושכת, נותרים מאוהבים למדי. החוקר דניאל או'לירי ועמיתיו ביקשו ממשתתפי מחקרם בארצות הברית לענות על שאלה ישירה: "עד כמה אתם מאוהבים בבני הזוג שלכם?" מתוך 274 משתתפים הנשואים למעלה מעשור, 40 אחוזים אמרו שהם "עדיין מאוהבים מאוד". אפילו בקרב מי שנשואים 30 שנה או יותר, 40 אחוזים מהנשים ו-35 אחוזים מהגברים טענו כי הם חשים אהבה רבת עוצמה כלפי בני זוגם.2
מחקר בתחום מדעי המוח זיהה את המנגנון האפשרי מאחורי ממצאים אלו. במחקר השתתפו עשר נשים ושבעה גברים, הנשואים בממוצע 21 שנה, ושטענו כי הם מאוהבים עמוקות בבני הזוג שלהם. החוקרים הראו להם תמונות של בני הזוג בזמן שסרקו את מוחותיהם במכשיר fMRI (הדמיה מוחית). בסריקות נראתה פעילות מוגברת משמעותית באזורים במוח המקושרים לתגמול ולהנאה - ממש כמו הפעילות שנתגלתה אצל אנשים החווים התאהבות בראשיתה, אבל שונה לגמרי ממה שנראה אצל אנשים הנמצאים בזוגיות ידידותית. ישנם גם מחקרים שציינו מקרים שבהם היכרות עודדה משיכה, לעומת מחקרים אחרים שלימדו כי היכרות הקטינה את עוצמת המשיכה.3
האמונה בחייה הקצרים של האהבה הרומנטית מבוססת על נימוקים תיאורטיים וממצאים אמפיריים גם יחד. ראינו כי הממצאים בשטח תומכים בהשקפות מנוגדות. המשימה המרכזית של ספר זה היא להציג נימוקים וממצאים התומכים באפשרות קיומה של אהבה מתמשכת. שיקולים אלו לא יפסלו את השיקולים שכנגד, אלא יצמצמו ויגבילו את תוקפם לנסיבות מסוימות; במצבים אחרים, כך אטען, אהבה רומנטית מתמשכת היא אפשרית.
היכרות לעומת שינוי
"ככל שאנו מרבים להיפגש, כך אני רוצה בך יותר. משום מה, התחושה הזאת הולכת וגוברת. עם כל אנחה, אני מתאהב בך עד מעל לראש." כריס מונטז
"מוזר, אבל אני רוצה שהמצב הלא נעים ביני לבין בעלי ישתנה. אבל מצד שני, אז לא יהיה לי תירוץ להחזיק מאהב מסעיר. אני פשוט כנה..." אישה נשואה
טענה מרכזית בהשקפה המוצגת כאן, היא שהרגשות מתעוררים בעיקר כתוצאה מתפיסה של שינוי משמעותי - חיובי או שלילי - במצבנו האישי או במצבם של הקרובים אלינו. השינוי הוא כמו אזעקה המתחילה לצלצל כשמישהו פורץ לבית; הרגשות מאותתים לנו כי משהו דורש את תשומת ליבנו. כשאין יותר צורך בתשומת לב, מערכת האיתות יכולה לכבות. אנחנו מגיבים בהפניית תשומת לב למה שאיננו שגרתי. מנקודת מבט אבולוציונית, אכן כדאי לנו למקד את תשומת הלב בשינויים ולא בגירויים קבועים. שינויים מעידים על כך שמצבנו איננו יציב, ותשומת הלב לכך חשובה להישרדותנו. כשאנחנו מתרגלים למה שהשתנה, תשומת ליבנו לגביו מצטמצמת, כי אין טעם לבזבז זמן ואנרגיה על מה שאנו כבר יודעים. שינוי נמשך זמן קצר שבו אנו מסתגלים לשינוי, ואז הוא כבר לא מרגש אותנו.
בהקשר זה, מסופר הסיפור המשעשע הבא על הנשיא האמריקני קלווין קולידג', שביקר פעם בחווה חקלאית בחברת אשתו. מייד לאחר הגעתם, יצא כל אחד מהם בנפרד לסיור בחווה. כאשר אשת הנשיא חלפה על פני לול התרנגולות, היא עצרה ושאלה את הלולן, כמה פעמים התרנגול מזדווג ביום. "עשרות פעמים," הייתה התשובה. "מסור בבקשה מידע זה לכבוד הנשיא," ביקשה גברת קולידג'. כשהנשיא הגיע ללול התרנגולות וסופר לו על אודות מנהגי התרנגול, הוא שאל, "עם אותה תרנגולת בכל פעם?" התשובה הייתה "הו, לא, אדוני הנשיא. בכל פעם עם תרנגולת אחרת." הנשיא הנהן באיטיות בראשו ואמר, "מסור בבקשה מידע זה לגברת קולידג'." בעקבות המקרה הזה נטבע הביטוי "אפקט קולידג'", המתאר תופעה שבה זכרים (וגם נקבות, אך פחות) מפגינים עניין מיני עז כשהם פוגשים בני זוג מיניים חדשים.
קיום אפקט קולידג' הוכח בכמה ניסויים. בניסוי אחד, למשל, הכניסו פרה למכלאה שהיה בה פר. לאחר הזיווג עם הפר, הוציאו את הפרה והכניסו אותה שוב למכלאה. הפר גילה סימני עייפות ונמנע מלהתקרב לפרה. אחר כך החליפו פרה זו באחרת, וראו זה פלא: הפר התעורר לתחייה והזדווג עם הפרה החדשה. תשוקתו המינית של הפר נותרה בעינה גם בשעת הזדווגותו עם הפרה ה-12. קיומו של "אפקט קולידג'" אצל חיות מצביע על כך שמדובר במנגנון ביולוגי, ולא רק בתגובה המבוססת על מוסכמות חברתיות.
הטענה בדבר תפקידו המרכזי של השינוי כמעורר רגשות איננה מובנת מאליה, ועוררה את החשש שאם אכן שינוי ייתפס כסיבה להופעת הרגשות, לא ניתן יהיה יותר לראות באהבה, בשנאה, ביגון ובחרטה ארוכי טווח סוגי רגשות. כדי לתמוך בטענה כי השינוי ממלא תפקיד מרכזי ביצירת רגשות, יש להראות כי השינוי שומר על מקומו גם ברגשות מתמשכים.
נוסף על תפקידו המכריע של השינוי ביצירת רגשות, גם לדמיון ולהיכרות יש תפקיד מרכזי. בני זוג רומנטיים נוטים להיות דומים בגילם, בערכיהם, בהשקפותיהם הפוליטיות, ברמת השכלתם ובאינטליגנציה שלהם. רק במערכות יחסים קצרות מועד, שבהן רמת המחויבות נמוכה, אנשים מעדיפים בני זוג השונים מהם. במערכות יחסים ארוכות טווח, המאופיינות במחויבות עמוקה ופעילויות משותפות, דמיון רב יותר מוביל לרוב לקשר עמוק יותר.4
דוגמה נוספת להשפעת ההיכרות על הרגשות נוגעת להתרשמויות האסתטיות שלנו כשאנחנו פוגשים אדם חדש. התרשמויות כאלה הן לעיתים קרובות קיצוניות: האדם הלא מוכר נתפס כיפה למדי או מכוער למדי. לאחר זמן מה, ההתרשמויות שלנו הופכות למתונות יותר: האדם היפה נתפס על פי רוב כפחות יפה, והמכוער כפחות מכוער. כפי שציינה הסופרת האנגלייה בת המאה ה-19 אוידה (Ouida): "היכרות היא קוסמת המתאכזרת אל היופי, אבל חביבה אל הכיעור." התרשמויות קיצוניות, המקושרות לתגובות רגשיות עזות, מאפשרות לנו להגיב במהירות כלפי האדם הלא מוכר. כשאנחנו מכירים אותו יותר, אין כבר צורך להגיב בצורה קיצונית. להפך, אנחנו צריכים לתפוס את האדם באורח מתון יותר, שיאפשר לנו תקשורת טובה יותר עימו. ואכן, בניגוד להשפעה החיובית של רמות משיכה גבוהות במערכות יחסים חדשות, אין קשר משמעותי בין רמות של משיכה לבין איכותם של נישואין לאורך זמן. הקשר המשמעותי היחיד שנמצא הוא היעדר שביעות רצון אצל בעלים שתפסו עצמם מושכים יותר מנשותיהם.5
לסיכום, בעוד שינוי הוא גורם מרכזי ביצירת רגשות רבי עוצמה וקצרי טווח, ההיכרות ממלאת תפקיד מרכזי ביצירת רגשות מתונים יותר, שיכולים לשרוד לאורך זמן.
כמיהה למשהו אפשרי
"חרטה על מה שעשינו עשויה להתמתן עם הזמן. על החרטה על מה שלא עשינו - אין נחמה." סידני סמית'
חיי בני אדם נסבים לא רק על ההווה, אלא גם על האפשרי. אחד היתרונות הגדולים שלנו על פני בעלי החיים הוא היכולת לדמיין מצבים שונים מאלה שאנו מתמודדים עימם בהווה. דמיון ממלא תפקיד חשוב בחיינו. לא ניתן לחשוב על בני האדם ללא דמיון. אנו בנויים לדמיין את מה שאפשרי, ולכן גם מתקשים להתעלם ממנו.
דמיון מרחיב את אופקינו ומשחרר אותנו מכבלי ההווה, אך עם זאת כובל אותנו אל האפשרי. היכולת האנושית לדמיין היא חרב פיפיות: זו מתנה שעלולה לנשוך. בתחום הרומנטי, הדמיון מאפשר לנו להיות מודעים למגוון האפשרויות הרומנטיות הקסומות העומדות בפנינו, אך גם למנוע מאיתנו הנאה ממצבנו הרומנטי הנוכחי. דמיון שכזה גורם לעיתים לאנשים למודעות למצבם הנוכחי הנחות. ויתור על הזדמנויות רומנטיות שבהן לא בחרנו מקשה על האפשרות להיות שלמים בבחירותינו. הצורך להסתגל ולהתפשר מובן מאליו, אבל קשה מאוד ליישום.
בחיים הרומנטיים אנחנו ניצבים מול הדילמה הבאה: איזו מבין האפשרויות הרבות מצדיקה ניסיון הגשמה ממשי, ועל אילו מהן עלינו לוותר. מתי עלינו להסתפק במה שיש לנו? לא קל להחליט אילו דלתות רומנטיות להותיר פתוחות ואילו לסגור. לכל צעד כזה יש יתרונות וחסרונות. בטווח הארוך, אנחנו עלולים להתחרט על דלתות שלא העזנו לפתוח. בטווח הקצר, אנחנו עלולים להסתכן ולאבד את מה שכבר יש לנו. יש קושי רב במציאת האיזון בין אי־סיכון יתר בטווח הקצר לבין אי־חרטת יתר בטווח הארוך.
הדמיון מרחיב את אופקינו. אנו מתנהלים בהווה ובעתיד לאורו של העבר. כך, ההווה מגלם בתוכו את חרטות העבר, והאופק העתידי משפיע ביותר בהכוונת התנהגותנו. מרבית בני האדם אכן חושבים על העתיד יותר מכפי שהם מהרהרים בעבר או בהווה. למעשה, במקרים רבים נעים יותר לדמיין מצבים שונים, מאשר להתנסות בהם בפועל. לכן פו הדוב אומר ש"הרגע המאושר ביותר בחיים הוא הרגע שלפני אכילת דבש." מכאן שלחלום על הדבש הוא לעיתים תענוג גדול יותר מאשר ללקק אותו. ואכן, לאנשים רבים קל יותר להגיע לאורגזמה בעזרת הדמיון מאשר בהתנסות ממשית. וגם בהתנסות שכזו, הדמיון משחק תפקיד משמעותי.
אפשרותנו לנוע בקלות במרחבי הזמן, כולל השוואת העבר עם מצבים נוכחיים ועתידיים, מגבירה את נוכחות החרטה. חרטה כוללת עמדה שלילית כלפי התנהגותנו בעבר. בטווח הקצר, אנחנו לעיתים קרובות מתחרטים על מעשים שליליים שעשינו בעבר. בטווח הארוך, אנחנו בדרך כלל מתחרטים על מה שלא עשינו, על הדרך שלא בחרנו. ארבע החרטות הגדולות ביותר בחיים (עבור אמריקנים) מתמקדות (בסדר יורד) בהשכלה, בקריירה, ברומנטיקה ובהורות. השכלה ניצבת בראש הרשימה, משום שהשכלה בסיסית וגבוהה זמינה כמעט לכולם, והיא מהווה שער להרבה תוצאות חשובות, כמו הכנסה גבוהה יותר, קריירות מאתגרות יותר, והזדמנות לפגוש מגוון גדול יותר של אנשים בתחום החברתי והרומנטי. בחברה של ימינו יש חופש רב יותר בכל הנוגע לדייטים, נישואין וגירושין, וכל החלטה בהקשרים אלה יכולה להרחיב או לצמצם את אופקינו הרומנטיים. החרטות הגדולות ביותר של בני האדם עוסקות למעשה באפשרויות שהיו להם בתחומים שבהם יכלו לצמוח ולהתחדש.6
בגיל צעיר, אנו נוטים לראות את האופק העתידי כמתרחב, ואילו כשאנחנו מתבגרים או חולים, נדמה לנו שאופק זה מצטמצם. כשאנחנו תופסים את האופק כמתרחב, אנו רוצים להרחיב את תחומי העניין שלנו ואת סוגי הפעילויות שנבצע. כשאנחנו חושבים על האופק כמצטמצם, אנחנו נוטים יותר להתמקד באפשרויות שכבר עומדות לפנינו. כך למשל, ככל שאנשים מתבגרים הם נוטים יותר לתפוס את הזמן כסופי ואת אופקיהם כמוגבלים יותר, הם מייחסים פחות חשיבות לשיקולים ארוכי טווח ויותר חשיבות למטרות בעלות משמעות רגשית מיידית.7
בתחום הרומנטי, חשיבותם הגדולה יותר של שיקולים לטווח ארוך באה לידי ביטוי בהתמקדות בשגשוג בתוך מערכת יחסים קיימת, במקום במציאת הזדמנויות רומנטיות חדשות ומפתות. עם הגיל, יש נטייה גדולה יותר לשמוח בחלקנו, ולחפש רוגע במקום התרגשות. בגיל צעיר, תשומת הלב מתמקדת יותר באפשרויות רומנטיות ומיניות מיידיות וחדשות לנו; בגיל מבוגר יותר, ההתמקדות היא בהתנסויות מיידיות במסגרת החיים הנתונה שלנו.
אני אוהבת אותך, אך אני עוזבת אותך: היריבות בין האהבה והחיים
"אוהבת אותך, עוזבת אותך, אין לי אוויר... רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר, ולשוב אל חושיי, שוב להדליק את נשמתי." שלום חנוך
הטענה "אני אוהבת אותך, אך אני עוזבת אותך" נשמעת פרדוקסלית. אם את אוהבת אותי, מדוע את עוזבת אותי? אחרי הכול, אהבה משמעה רצון להיות עם האהוב ולא לעזוב אותו. למרות הגוון הפרדוקסלי הזה, נראה שאין כאן כל סתירה.
אהבה רומנטית אינה מוסיפה רק טעם מתוק לחיינו, היא גם תורמת רבות לבריאותנו, לאושרנו ולשגשוג שלנו. היא לא רק מאפשרת לנו לנשום, אלא גם מעירה אותנו לחיים. עם זאת, לא הכול זוהר בממלכה הרומנטית. מערכות יחסים רומנטיות אינן צפות בחלל הריק. הן מתקיימות במסגרת המגבלות הנכפות עלינו על ידי נסיבות חיינו. הסתגלות לנסיבות אלה תובעת לעיתים פשרות בבחירת בני זוג.
וכאן עולות שתי שאלות מרכזיות: מהי החשיבות של יחסי אהבה רומנטיים לחיים? ומהי החשיבות של פריחה בחיים ליחסי אהבה רומנטיים? התשובה לשאלה הראשונה נראית ברורה: יחסי אהבה משגשגים חשובים ביותר לפריחתנו בחיים, לבריאותנו ולאושרנו. התשובה לשאלה השנייה מורכבת יותר.
חשיבות האהבה בחיים
"אהבה היא הרבה דברים נפלאים. אהבה היא דרכו של הטבע לתת לנו טעם לחיות." פרנק סינטרה
מחקרים רבים מצביעים על חשיבות האהבה עבור אושרנו, שגשוגנו והבריאות הפיזית והנפשית שלנו. נישואין, שהם מסגרת רווחת ליחסי אהבה מתמשכת, קשורים ליתרונות בריאותיים כמו מתח נפשי נמוך יותר, אושר גבוה יותר, פחות ביקורים אצל הרופא, לחץ דם נמוך יותר, החלמה מהירה יותר וחיים ארוכים יותר. יש גם לזכור, שהאהבה משמעותית בחיינו לא רק משום שהיא יכולה לשפר אותם, אלא גם מפני שהיא מקור עיקרי לאומללות ולכאב הגורמים להרעת איכות החיים. זאת ועוד, אנשים המדווחים על כך שנישואיהם "מאוד מאושרים", הם בין האנשים המאושרים ביותר - 57 אחוזים מזוגות אלו הכריזו גם שחייהם באופן כללי מאושרים מאוד (בהשוואה ל-10 אחוזים מאלו שמגדירים את נישואיהם כ"מאושרים למדי" ו-3 אחוזים מאלו שנישואיהם "לא יותר מדי מאושרים"). הקשר בין אהבה (ונישואין) ואושר (ושגשוג אישי ובריאות) עובד בשני הכיוונים: קל יותר לאנשים מאושרים להתאהב, וסביר יותר שאלו שמאוהבים יהיו מאושרים יותר.8
המצב בכל אופן מורכב יותר, כי לא כל הנישואין שווים: לנישואין שאינם מאושרים יש פחות יתרונות מאשר לנישואין מאושרים. מחקרים מציינים שלאנשים שאינם מאושרים במיוחד בנישואיהם יש ערך בריאותי ואורך חיים שווה או אף גרוע מזה של מי שמעולם לא התחתנו, גרושים, פרודים או אלמנים. כך, בעוד שהיותו של אדם נשוי מקושר עם תוצאות טובות יותר מאשר היותו לא נשוי, נישואין לא מאושרים המתפקדים באורח גרוע עלולים להזיק לבריאות. נישואין אינם תרופת פלא לאושר, הם בעלי ערך רק אצל אלו המרגישים מאושרים למדי בנישואיהם.9
מחקרים על סינגלס מצביעים על כך שהאושר ורמת הסיפוק שלהם דומים ואף גבוהים מאלו של הנשואים. המחקר בנושא הוא בתחילתו, וההשוואה מורכבת למדי. בכל אופן, אכן יש היבטים לא מעטים, למשל, סיפוק מיני, שבהם הסינגלס נהנים מאיכות גבוהה יותר.10
חשיבות החיים באהבה
"ישנה, כמובן, אהבה. וישנם החיים. אויבי האהבה." ז'אן אנוי
"אני מצטערת, אני אוהבת אותך, אבל אני חייבת לעזוב אותך. היית הבחירה הנכונה שלי, אבל לא הבחירה ה'שמחה' שלי." האלי מאנטניה
אין ספק שאהבה חשובה בחיים, וחיים משגשגים חשובים ליחסי אהבה ארוכי טווח. אהבה חשובה ביותר לצמיחה אישית, ומשום כך אין להזניח אותה. עם זאת, חשוב שצמיחה אישית תהיה חלק מאהבה עמוקה. רבים לא יישארו במערכת יחסים רומנטית שפוגעת בשגשוגם האישי. הנסיכה דיאנה העירה פעם, "אומרים שטוב יותר להיות ענייה ומאושרת מעשירה ואומללה, אבל מה בנוגע לפשרה, כמו עשירה למדי וסתם מצוברחת?" בדומה לכך, ניתן לטעון כי טוב יותר להיות עני מאוהב מאשר עשיר חסר אהבה, אך מה בדבר פשרה, כמו להיות אמידים במידה מתונה שגם אוהבים, אך לא מאוהבים זה בזה?
כשאנו מתפשרים רומנטית, אנחנו מוותרים על ערך רומנטי כמו תשוקה סוערת, בתמורה לערך שאינו רומנטי הקשור לשיפור תנאי החיים שלנו, למשל, חיים נוחים ללא דאגות כלכליות. בפשרות מסוג זה, אנו נמצאים במצב שבו בחרנו, אבל היינו מעדיפים לו היה שונה. הבחירה שלנו נובעת מהעובדה שאנחנו יצורים מוגבלים. לא תמיד אנו יכולים להתנהג בהתאם לערכינו או להגשים את כל האידיאלים שלנו. על מנת לשרוד, אנו צריכים לפעמים להתפשר על משהו נחות ממה שרצינו.
האידיאולוגיה הרומנטית הרווחת טועה כאשר היא מעדיפה תמיד את האהבה על פני החיים, משום שבעיניה "האהבה תמיד מנצחת" ו"האהבה תמיד תמצא את הדרך". החיים אולי אינם האויב הגדול ביותר של האהבה, אבל לעיתים קרובות מעורבים בהם שיקולים שעומדים בניגוד למאוויים הרומנטיים. ההודאה בכך שיש נסיבות שבהן החיים קודמים לאהבה, היא הודאה בצורך בפשרות רומנטיות. כפי שסרן קירקגור אמר, ובצדק, "החיים אינם בעיה שיש לפתור, אלא מציאות שיש לחוות." זוהי מציאות שבה אנחנו חיים ויש להתחשב בה.
למרות חשיבות האהבה בחיים והחיים באהבה, אהבה וחיים מתנגשים לעיתים קרובות. יריבות זו קיימת במקרה של עזיבת האדם שאותו אוהבים. לעזיבה שכזאת עשויים להיות שני סוגי סיבות: (1) אהבה לא מספקת (2) התנגשות בין האהבה לשגשוג של בני הזוג.
1. אוהבת אותך, אך לא בעוצמה מספקת
"יש הבדל בין מישהו שרוצה אותך ומישהו שיעשה הכול כדי להיות איתך. מעשים מדברים בקול רם יותר מרצונות." לא ידוע
אהבה רומנטית מופיעה בדרגות שונות. יש כאלה המספיקות לרומן קצר, אך אינן מספיקות כדי לבסס אהבה מתמשכת. להלן דוגמאות לסיבות הניתנות כהצדקה לאהבה שלמרות קיומה אינה חזקה מספיק, ולכן מצדיקה עזיבה:
"מצאתי אהבה חדשה";
"בעבר אהבתי מישהו יותר מאשר אני אוהבת אותך";
"אני מאושרת איתך לעת עתה (דרגה גבוהה של תשוקה), אך איני רואה סיכוי לטווח ארוך (אין הרבה עומק רומנטי)";
"המשיכה המינית בינינו רבה, אך אנו לא ידידים טובים";
"אנחנו ידידים טובים, אך המשיכה המינית לא רבה";
"יש לך מגרעות לא מעטות שמונעות ממני לתת בך אמון ולהרגיש רגועה בקרבתך";
"איני יכולה לתת לך את האהבה שאתה ראוי לה", או במילים בוטות יותר: "אהבתי אליך איננה חזקה דייה."
הסיבות בקבוצה זו, המסבירות את הצורך בעזיבה למרות האהבה, הן ביסודן השוואתיות, והן מצביעות על דרגה נמוכה של אהבה או התאמה רומנטית. יש כאן אהבה, אבל דרגתה אינה מספקת - לפחות כאשר משווים אותה לאהבות אפשריות אחרות. באופן כללי, אוהבים אינם רואי חשבון; התחשבנות והשוואה מתמדת לאנשים אחרים מסמנות את קיצה הקרב של האהבה. עם זאת, דרגה נמוכה במיוחד של אהבה יכולה, כמובן, אף היא למנוע את המשך החיים ביחד.
2. אני אוהבת אותך, אך אינני יכולה לחיות איתך
"אם אשאר, רק אעמוד בדרכך, לכן אלך, אבל אני יודעת שאחשוב עליך לאורך כל הדרך, ואוהב אותך תמיד." דולי פרטון (ואחריה ויטני יוסטון ורבים אחרים)
אהבה רומנטית מתמשכת חייבת להתחשב בגורמים שאינם רומנטיים, הקשורים לחיים ביחד של בני הזוג. לאהוב מישהו אינו בהכרח מספיק כדי לחיות איתו שנים רבות. חיים יחדיו והקמת משפחה מצריכים כמובן אהבה, אך גם הרבה יותר מכך. הם דורשים את היכולת לעזור זה לזה לפרוח. להלן דוגמאות לסיבות לעזיבה (למרות קיומה של אהבה) הקשורות לתנאי חיים שאינם מתאימים:
"אינך יכול לעזור לי להתפתח ואינך יכול להוציא את המיטב ממני";
"איני יכולה לעזור לך לשגשג - להפך, הזוגיות שלנו חוסמת את התפתחותך";
"איננו מתאימים לבנות יחדיו חיים משגשגים מתמשכים";
"אינך אבא, בעל, או מפרנס טוב (אף שאתה מאהב נפלא)."
הסיבות בקבוצה זו, המסבירות את הצורך בעזיבה למרות קיומה של אהבה, מתייחסות לקושי שביצירת חיים משגשגים יחדיו. אנשים לעיתים מעדיפים את צמיחתם האישית בחיים מאשר את אהבתם. זה עלול לקרות, למשל, משום שהמשך היחסים יפגע באוהב עצמו או באהובו.
דוגמה למקרה מהסוג הראשון היא סיפורה של אישה נשואה שסיפרה כי אהבה מאוד את בעלה הראשון, אך היה חסר לה משהו ביחסים ולכן התגרשה ממנו: "לא היה שום דבר רע איתו, אך למרות זאת הרגשתי שמימוש עצמי לא יהיה חלק מחיי. הוא לא היה חוסם מימוש זה, אך גם לא היה מוציא את המיטב ממני. עם בעלי השני יש לי הרבה מריבות, אבל אני מרגישה את התשוקה העזה ואת היכולת שלו להוציא ממני את המיטב." אישה זו בחרה בעצמה, במחיר הוויתור על בעלה.
ניתוק היחסים הרומנטיים יכול להתרחש גם מתוך מודעות לכך שהמשך היחסים יגרום לאהוב בסופו של דבר חיים אומללים. פרידה מהאהוב, במקרה כזה, מבטאת דאגה כנה לשלומו ולשגשוגו העתידי. השיר שצוטט לעיל, "תמיד אוהב אותך", שיש הרואים בו את שיר האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים, מתאר מצב כזה. האישה עוזבת את בן זוגה משום שאם היא תישאר, היא תהווה מכשול בדרכו. עם זאת, היא תחשוב עליו כל הזמן ותמיד תאהב אותו.
אהבה עמוקה אינה בנויה רק מנטיות לב. היא קשורה גם לפיתוח יכולותיו של בן הזוג והאפשרויות שלו לשגשג בעתיד. אהבה אינה רק התאהבות, אלא גם השאיפה לחיות חיים שלמים עם בני זוג, שמאפשרים מימוש עצמי של כל אחד מהם בנפרד. לעיתים, כאשר שאיפה זו אינה ממומשת, והזוגיות נתפסת כבלתי אפשרית, החיים מנצחים את האהבה ומשפט כזה נעשה שכיח: "יקירי, אני עדיין אוהבת אותך, אך איני מאמינה יותר בעתיד האהבה שלנו, אנחנו פשוט לא יכולים לפרוח יחדיו."
לאור היריבות בין החיים והאהבה, אהבה עמוקה אינה זהה לאהבה ארוכת טווח. יש זוגות המתגרשים למרות אהבתם העמוקה, משום שאינם יכולים לשגשג יחדיו. במקרים כאלו, האהבה מפנה את מקומה לטובת השגשוג האישי בחיים.
האם כל מה שאנחנו צריכים זו אהבה?
"כל מה שאתה צריך זו אהבה. אבל קצת שוקולד לא יזיק." צ'ארלס שולץ
"אני שונאת פרידות. אך לפעמים, אנו זקוקים להן כדי לשרוד." רחל קיין
כדי שאהבה תפרח ותשרוד לאורך זמן, המסגרת שבה אנו חיים צריכה להיות מספקת. כשהאהבה הרומנטית פורחת, היא יכולה להעצים את השגשוג הכולל של חיינו. אך הצרכים של האהבה וצורכי החיים עלולים להתנגש. או אז ניאלץ להתפשר ולהסתפק במצבים שאולי אינם מספקים אותנו לגמרי, אבל קרובים דיים לאידיאל שלנו, או לפחות קרובים ככל שאנו מסוגלים להגיע, בנסיבות הנוכחיות.
ההחלטה אם ובאיזו מידה להעדיף את האהבה או את החיים, איננה ברורה, על פי רוב. בדרך כלל, מעורבים בכך שיקולים רבים, שכל אחד מהם בעל משקל שונה. החלטה כזו מתרחשת על הרצף שבין שני קצוות: הקרבת החיים בגלל האהבה (כמו התאבדות במקרה של אהבה נכזבת), או הקרבת האהבה למען החיים (כמו במקרה של חיי נישואין נוחים אבל נעדרי אהבה). מרבית המקרים אינם קיצוניים כל כך. המיקום המדויק שלהם על פני הרצף נקבע על פי עוצמת האהבה, דרישות החיים ומידת הניגוד ביניהן. הניגוד שבין האהבה הרומנטית והחיים גובר כאשר תשוקה עזה נתפסת כלב ליבה של האהבה הרומנטית. תשוקה כזו נמשכת לרוב זמן קצר, ופוחתת עם הזמן. החיים, לעומת זאת, נמשכים זמן רב יותר.
לסיכום, האוהב אינו יכול להתעלם מן החיים, והאהבה לא תמיד מנצחת. בכל מקרה, אהבה אינה יכולה למלא את מקום החיים. במאבק בין האהבה לחיים, האהבה מפסידה לרוב, בעיקר כשהיא מבוססת רק על תשוקה עזה קצרת מועד. לאורך זמן, שימור והעצמה של האהבה מתאפשרים באמצעות טיפוח הקשר בין האוהבים ודאגה לכך שכל אחד מהם יוכל לשגשג. בנסיבות כאלה, הקשר למסגרת החיים מתהדק.
טענתם של החיפושיות ש"כל מה שאתה צריך זו אהבה" מעבירה, כפי שאמר בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, "מסר ברור האומר שאהבה היא הכול." אף שאהבה רומנטית חשובה ביותר לאושרנו ושגשוגנו, אהבה אינה בבחינת תנאי הכרחי או מספיק לחיים מאושרים ומשגשגים. אהבה אינה הכול בחיים, אף שהיא חלק חשוב מחיים מאושרים.
אם אהבה אכן אינה כל מה שאנו צריכים, הרי זה הגיוני, לעיתים, לעזוב את האדם האהוב עליך.
התאהבויות קצרות ואהבה ארוכה
"אני רוצה מאוד זוגיות, גבר אחד לכל החיים." שיר אלמליח
"סיימתי עם החיפוש למצוא אישה לכל החיים. קל הרבה יותר להתחבר מינית עם מישהי לזמן קצר. מונע בכך את כל הדרמה האישית." פרנק
טענה עיקרית בספר זה היא שאהבה עמוקה ומתמשכת אפשרית. ברצוני כעת לבחון בקצרה את השאלה הבסיסית יותר: האם אנו באמת רוצים וצריכים אהבה שכזו? אפילו אם נסכים כי אידיאל "האהבה האינסופית" הוא בעל ערך משמעותי וראוי לנסות להגשים אותו, האם ערך כזה כרוך בביטול כל מערכות היחסים העזות והקצרות? מובן שלא. עם זאת, לאהבה עמוקה ומתמשכת יש יתרונות שמערכות יחסים קצרות אינן יכולות להציע, וכדי ליהנות מהם יש להשקיע זמן ומאמץ רבים.
כדי להדגים את ההתחבטות בין מערכות יחסים רומנטיות קצרות ועזות ובין כאלה שהן ממושכות ועמוקות, הינה למשל מה שאומרת על כך מרים, גרושה נאה ומנהלת עסקית בכירה:
"אני שמחה בשמחתם של אנשים שנשארים מאוהבים לאורך כל הזמן באותו בן הזוג... האם הייתי רוצה להיות מאוהבת באותו הגבר כל חיי? בכנות, התשובה היא 'לא'. אבל כשאני מאוהבת עמוקות בגבר, אני רוצה שאהבה זו תימשך לזמן ארוך. הייתי שמחה להרגיש מאוהבת לנצח בגבר שאיתו אני עכשיו. אך אני יודעת שזה בלתי אפשרי, ואני אומנם לא כל כך צעירה, אבל עדיין התשוקה העזה מושכת אותי. לכן אני מאמינה שמה שאני רוצה באמת, ומה שבפועל קורה לי, הוא שאני צריכה יותר מאהבה אחת בחיי."
מרים מבססת את גישתה על טענה אמפירית מוטעית - שאהבה עמוקה מתמשכת אינה אפשרית. כפי שציינתי, מחקרים שונים מצביעים על כך שאהבה עמוקה הנמשכת חיים שלמים אכן קיימת - והיא נפוצה יותר מכפי שרובנו חושבים. יותר מזה, אנשים לעיתים קרובות משנים את עמדותיהם בנוגע לאהבה מתמשכת. ככל שהם מתבגרים, הרוגע עשוי לתפוס את מקום ההתלהבות כמרכיב המהותי בקשר.11
למרות השיקולים הללו, הדילמה של מרים אמיתית, גם אצל אנשים שאוהבים את בני זוגם. קחו לדוגמה את ההודעה הבאה, שהתקבלה מאישה אלמונית, כתגובה למאמר שפרסמתי בכתב העת "פסיכולוגיה היום":
"אני אישה בשנות ה-30 לחיי. אין לדעת מה צפוי בעתיד, אבל אחרי שנים של חיפוש אחר האדם המתאים לי, אני שמחה מאוד שבשנה שעברה מצאתי את הגבר שאיתו אני רוצה לבנות חיים שלווים ומשמעותיים ולהשיג אהבה עמוקה. אני אוהבת אותו. רציתי סוג כזה של מערכת יחסים בשביל היציבות, הרוגע והאושר. עם זאת, יש לי כאן משהו מעניין... אם נתעלם מכל מה שטאבו ונתמקד באופיי האמיתי, סיפוק הצורך הזה שלי לטווח ארוך לא השקיט את התשוקה שלי להתנסות רומנטית/מינית עוצמתית. אני מרגישה תשוקה מינית כזו כלפי גבר אחר, מלבד האיש שעימו אני רוצה לקיים זוגיות לכל החיים. אילו לא הייתי פוגשת את האיש הזה, אולי לא הייתי יודעת עד כמה מספקת ומשמעותית יכולה להיות תשוקה, עם כל העליות והמורדות שבה. מערכת היחסים הזאת מאוד מרגשת ומשמעותית. אבל אני חושבת שאני מדברת כאן על בן זוג מיני אחד, לא על רבים. אני לא באמת רוצה מערכות יחסים קצרות טווח ועוצמתיות עם מגוון בני זוג. כל מה שאני צריכה ורוצה הוא התנסויות קצרות ועוצמתיות עם גבר אחד, ומערכת יחסים מתמשכת, יציבה יותר, פחות עזה ויותר פרודוקטיבית עם בן זוג לחיים. אז אני רוצה גם וגם - אהבה מתמשכת ועמוקה וגם סדרה של התנסויות רומנטיות/מיניות קצרות ועזות. תשוקה עזה ואהבה עמוקה, שתיהן רבות משמעות ומספקות עבורי, ותורמות לאושרי."
התיאור הכן והאותנטי הזה מעיד על כך שלמרות היתרונות העצומים של אהבה מתמשכת, ויתור על תשוקה מינית עזה עם גבר אחר קשה ביותר עבור אישה זו, וכנראה עבור רבים אחרים. רצון זה קיים, ובפועל אף ממומש, למרות הסיכון שקיום המערכת הנוספת עלול לפגוע במערכת הראשית שכה יקרה לה. נראה אם כן, שלגבי אנשים לא מעטים, השאלה המרכזית היא לא אם הם רוצים אהבה עמוקה מתמשכת או יחסים רומנטיים עזים שמטבעם קצרים יותר, אלא אם, וכיצד, שילוב בין השניים אפשרי.
הערות סיכום
"אני אנוכית, חסרת סבלנות ומעט חסרת ביטחון. אני טועה לפעמים, ולעיתים אני יוצאת משליטה וקשה להתמודד איתי. אבל אם אינך מסוגל להתמודד איתי בימים הגרועים, אין שום סיבה שבעולם שתקבל אותי בימים הטובים." מרילין מונרו
"זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי." פרסומת ל"אלפא רומיאו"
נסיעה בדרך הרומנטית לאורך זמן רב דורשת מאיתנו לדלג מעל מגוון מהמורות מורכבות, אבל מספקת בתמורה מסע מעניין, רב משמעות ולרוב גם מהנה. ההתמודדות עם מורכבותה של המציאות הרומנטית איננה פשוטה: לעיתים אנחנו צריכים לפקוח עיניים ולעיתים לעצום אותן. לפעמים אנחנו צריכים לזכור ולעיתים לשכוח. כפי שציינה אינגריד ברגמן: "אושר הוא בריאות טובה וזיכרון רע." מאחר שבסביבה הרומנטית הנוכחית שלנו, אהבה "טובה יותר" נמצאת תמיד באוויר, קשה למדי לוותר על הזדמנות רומנטית; אנחנו נידונים להמשיך לחלום על האפשרי, מבלי להפנים שפעמים רבות האפשרי לא ניתן למימוש, ולעיתים יש לרסן את הלב. שמחה בחלקנו, תוך כמיהה לשיפור המצב, מגבירות לרוב את איכות החיים והאהבה גם יחד. לפעמים הפער בין החיים והאהבה גדול כל כך, שהאהבה איננה יכולה להתגבר עליו והיא חייבת להיכנע לחיים. אף שזו פרידה עצובה, היא עשויה בסופו של דבר להיטיב עם האהוב. האמונה שהאהבה מנצחת תמיד היא תמימה. עם זאת, בדרך כלל כדאי להמשיך ולהיאחז באשליה שאכן זה מה שיקרה. השאיפה לאהבה מתמשכת היא ראויה ביותר. האם משמעותה הכחדת ההתאהבויות הקצרות? לא בהכרח.
