“ספר לרוץ איתו
לעתים ספר מהדהד את עלילתו לתוך חיי, בדמותם של זיכרונות עבר נשכחים העולים ומציפים בגעגוע צובט לב, ולעתים בתחושת השלמה לרגעים מודחקים שבקשתי לשכוח. כעת אני מתפייס וסוגר מעגלים, באמצעות ספרים טובים ונוגעים המהווים עבורי סוג של תרפיה לחיים.
יש וספר משקף חיים שנחווים כעת, ההווה בהתהוות, כמו זה שלנו בקיץ הקורונה, המעיק ומטריף, לא רק ברמה האישית שלנו, אלא גם ברמה הקולקטיבית כבני אדם המאבדים שייכות, המתבטאת יותר מתמיד במושג שנאת חינם, אמירה קשה הנאמרת על רקע ערב תשעה באב, המעציב ומעצים חששות ופחדים קמאיים.
בקיץ הנחווה נוכחים חמסינים מתמשכים, ובפרויקט הקיץ המכביד אותו אני מנהל, שהוא כמו ריצת מרתון מתישה שאין לה סוף. אני מבקש לעתים לצאת למרחבי השדות. בבדידותם להימוג, להירגע ולהרפות ולנשום בהרמוניה. ואני מוצא את עצמי לראשונה הולך ולא רץ, באובדן תחושת חופש מהכוח לרחף מעל השדות בריצה, המחשה כואבת לאמירה, בגידת הגוף ועייפותו המתמשכת.
בימים האלה הקריאה קשה מתמיד, ודווקא כעת בחרתי בגרוסמן, כמו לבקש מידיד וותיק משענת ומרפא באמצעות אחד מספריו, מחשבה חיובית, למה שאני יכול לעשות בכדי שהעולם סביבי והעתיד יראו אופטימיים יותר, ובכדי למצוא כוחות נפש להמשיך קדימה ממה שנשאר.
איתי החיים משחקים הרבה היא בחירה מפתיעה גם עבורי, מכיוון שדרך ורה גיבורת העלילה, גרוסמן מעלה שאלה גדולה ומייסרת, עד כמה בחירה אחת שלה, בה היא הועמדה מול דילמה בלתי אפשרית, עצבה את שארית חייה? האם היא הצליחה לאחר שנים לאחות שברים, ולנסות ולחיות עם אלה שלא ניתנים היו לאיחוי, והאם ניסיונותיה לתיקון היו אפשריים, ומהו בכלל תיקון עבורה ועבור בני משפחתה שנשאו עמם את בחירותיה וטעויותיה כצופן גנטי ממאיר?
לכאורה זהו ספר עצוב וקשה על אסון בחייה של ורה, אך הוא גם אופטימי למה שמייצגים חייה, לאנרגיה שלה, לדאגה לא רק לעצמה, אלא למישהו לידה הזקוק לעזרתה. גם כישלונה לסייע לביתה נראה כל כך אנושי ומכמיר, ומכניס לפרופורציות את הכישלונות האישיים שלי לצד ההצלחות.
ורה, היא דמות המבוססת על סיפור אמיתי, מעוררת השראה, ממחישה את הניסיון למצות את מה שנשאר, וממנו לשאוב כוחות חדשים. אישיותה מעניקה את כוחו הרוחני המרפא של הספר, דווקא לימים אלה. הספר איתי החיים משחקים הרבה, הוא עבורי מישהו לרוץ אתו בימים קשים אלה.”
