ספר זה משרטט את דיוקנאותיהם של עשרים מחוקרי הספרות העברית, בתוכם מראשי המדברים בתחום זה בזמננו כגון שמואל ורסס, גרשון שקד, דן מירון, מנחם ברינקר, נורית גוברין, בעז ערפלי, ועד אריאל הירשפלד ויגאל שוורץ. עריכת הפרקים על־פי סדר שנות הלידה של גיבוריהם ממחישה את חילופי הגישות והטעמים בחקר הספרות, אך גם את קווי השיתוף וההמשכיות בין חוקרים בני דורות שונים.
בין הקווים המשותפים האלה: השאיפה לדעת הרבה ככל הניתן על מושא המחקר יחד עם מוּדעוּת לחלקיותו ולמגבלותיו של הידע, וכן קשר אמיץ בין המתחים הרוחניים המניעים את החוקר לבין הספרות שהוא דן בה. כל פרק ממחיש בדרכו גם את הזיקה המורכבת בין חקר הספרות העברית לבין המהפכה הציונית ותוצריה. הספר בכללותו מבקש לחשוף עולם מחשבתי חי ומסעיר, שמי שבוחר להקדיש לו את חייו עשוי להפיק ממנו את כל הטעמים.
אבנר הולצמן הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, מופקד הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו ע"ש יעקב ושושנה שרייבר. הוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים וחבר-יועץ באקדמיה ללשון העברית. מספריו בעשור האחרון: חיים נחמן ביאליק (מרכז זלמן שזר, 2009); מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (מרכז זלמן שזר, 2011); מפתח הלב: אמנות הסיפור של חנוך ברטוב (מוסד ביאליק, 2015); עד הלום: תחנות בספרות העברית (כרמל, 2016); Hayim Nahman Bialik: Poet of Hebrew (Yale University Press, 2017).
