זנדר הֵעֵז לחלום בגדול, הוא העז ללכת אחר חלומו, ועכשיו עמד כל עולמו להשתנוֹת לעד. זה היה מרגש ומרומם ומסעיר במידה שלא תיאמן. בטנו פִּרפְּרה וגעשה כמו רכבת שדים בלונה פארק. אבל הוא היה נחוש בדעתו לשלוט בעצמו, ולשמור על חזות מאופקת. יתר הזוכים יגיעו בקרוב, וזה לא ייראה טוב אם הוא יניח להם לראות כמה זה משמעותי וחשוב לו, מה זה אומר מבחינתו להיות בניו יורק כאחד מזוכי תחרות אתגר, להמתין בטרקלין האורחים מאחורי הקלעים לקבלת הפרס מידי הטריליונר הכּריזמטי פליקס סקוט.


הוא עבר דרך ארוכה מן הנער נְטול הדאגות שהיה לפני האָבדן הפתאומי של הוריו. זנדר היה מחליף בשמחה את כל הטקס הזה, כולל הפרס הנכסף, בהחזרת הגלגל לאחור ושִׁיבה לחייו המאושרים עם הוריו. אבל הוא קיווה שהם היו מתגאים בו על כך שזכה להיות אחד הנבחרים, זוכי התחרות.


"זה בשביל שניכם," אמר לעצמו בקול חרישי.


זנדר הרשה לעצמו חיוך קטן. זה גם בשביל סבו, חשב לעצמו, שיושב עכשיו אי-שם באולם הנשפים של מלון אינפיניטי, המלון המפואר של פליקס. הקשיש היה מסוגל להיות לעתים שֵׁד משחת, אבל הוא עשה את החיים פחות בודדים בביתם הגדול שבאתונה.


כשזנדר בחן את העניבה שלו מול המראה שעל הקיר ראה נער נאה בעל עיני ענבּר, תווי פנים חטובים ושֵׂער שחור כלילה גולש באשד תלתלים עד צווארון חליפתו השחורה כפחם. הוא הנהן באישור אל בָּבוּאתו. בקרוב יעמוד לא רק מול סבו, אלא מול כל שועיה וידועניה הבולטים של העיר על מנת לקבל את הפרס בטקס רב רושם שיסוקר על ידי כלי תקשורת מכל העולם. זנדר ידע בסתר לבו שהוא ראוי לזה.


באותו רגע צדה את עינו נערה מנומשת בשמלת משי אדומה ומטפחת ראש ירוקה שנכנסה לחדר המפואר בצעד לא יציב. "שלום," אמרה. "אני אחת מזוכי פרס אתגר. שמי יסמין. אני לא נוהגת בדרך כלל ללכת על עקבים גבוהים." היא חייכה, מושיטה את זרועותיה לצדדים להדגים כיצד היא מנסה לייצב את עצמה.


"זנדר. גם אני זוכה פרס אתגר. נעים מאוד להכיר אותָך," אמר זנדר, מחווה לעבר שולחן עמוס צלחות מלאות מכל טוב. "בדיוק חשבתי שזה נראה טוב מכדי להיות אמִתי."


"ככל שזה נראה טעים, לא נראה לי שאני יכולה לאכול," אמרה יסמין, מצביעה על בטנה. "פרפרים."


"גם אני," אמר בחיוך. "זה באמת..."