תמיד בסוף היא שוב צובעת את השמיים באדום, יש נקודה אחת קבועה בה אני נוהג להביט ועץ הברוש עומד שם, בין שדות החיטה -ועץ אלון שם לצידו והצבעים תמיד אחרת ומרחבי רקיע.. עצים שם בשלכת, עת אור חדש מגיע וגם הלב אוסף שם זכרונות וגעגועים כשהיא נעלמת.