“על כריכת הספר ישנה תמונה של שקית ניילון שקופה בעלת סוגרן פלסטיק, בתוכה מכשיר אלקטרוני לא ברור, במרכזו סמליל של יד וממנה יוצאות שתי ספירלות, ובתחתיתו שם הספר באותיות קטנות "קום קרא", קטנות יותר מהמלבן שבו כתוב שם המחבר. עיצוב גרפי כזה לכריכה הוא דבר חשוד לכתחילה, גם אם לכאורה יש הצדקה לפער הגדלים ולקטנות שם הספר ביחס לשם המחבר. זה אומר שההוצאה נסמכת יותר על המוניטין של המחבר מעל שם הספר. ובמקרה הזה ההסתמכות מוצדקת, כי ראשית, שמעון אדף כבר סופר מוכר והשם שלו ימכור ספרים, בוודאי יותר משם חידתי בעל מצלול מוזר שצריך לוודא פעם נוספת שזה אכן שם של ספר, שהוא בעברית, ושיש לו משמעות ואפילו די פשוטה.
הספר הזה הוא חלק מטרילוגיה, וכדרכי בקודש לא קראתי אותה על פי הסדר. את הספר הראשון בטרילוגיה "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" קראתי לפני כעשר שנים, וחיבבתי אותו מאוד. כל כך חיבבתי אותו, עד שכללתי אותו בשלוש רשימות שונות ובהן רשימה ששמה "בלשים עם ערך מוסף" שכוללת ספרי מתח בלשיים שיש בהם עוד משהו מעבר לתעלומה ופתרונה. במקרה הזה עיסוק בשירה ובמוזיקה.
עלילת הספר הראשון מתרחשת בשנת 2014, ובה אליש בן זקן, מוזיקאי תל אביבי יליד שדרות ברוב זמנו ובלש פרטי לעת מצוא, נשכר כדי לחקור מוות שהוא ספק התאבדות, ומגיע אל זמרת ומשוררת, גם היא תושבת שדרות, בשם דינה שושן. ההווה של "קום קרא" הוא 2028 (הספר יצא לאור בשנת 2017), אליש בן זקן כבר מת, אבל החקירה מתעוררת בשנית מסיבות שונות, וגם מתוך זווית קצת אחרת, ומגיעה למקומות שונים. כדברי הסגיר של הספר - זה ספר "אנטי בלש". הספר מרוכז כמעט כולו בעיר שדרות, זו שאחרי צוק איתן (ואחרי עוד כמה אירועים, עליהם בהמשך). הוא כתוב בגוף ראשון יחיד, אבל ה"אני" המדבר הזה משתנה כל הזמן - החל ב"אני, נחום" כלומר נחום פרקש המשורר בן שדרות שמוזכר בחלק הראשון של הטרילוגיה ומכיר את דליה שושן, עבור אל "אני, כלומר, אני", עבור אל אליש בן זקן וכלה בתהל אחייניתו של אליש בן זקן. הספר נודד בין תקופות בלי רצף כרונולוגי מסודר, החל בילדותו הדתית של נחום הספרן משדרות וכלה בישראל של 2028. ישראל של 2028 היא מציאות דיסטופיתשבה לצד בשר מהונדס, טלפונים שמשדרים בתלת ממד ותיקונים גנטיים, יש כבר עבר של מלחמת אזרחים, הווה של ידע מולאם ופלנגות. "קום קרא" הוא מתקן דיגיטלי, סוג של קורא אלקטרוני מסוג קינדל, שנוצר על ידי חברה מסחרית במטרה לקדם ולעודד קריאה אצל בני נוער, והוא המכשיר הנמצא בתוך שקית ראיות על הכריכה. שמו בספר נגזר משיר של דליה שושן, ולכן הפניה אל נחום, אבל גם מהפסוק בספר יונה "בן אדם, מה לך נרדם, קום קרא אל אלוהיך".
הספר עצמו הוא תערובות של הרבה דברים - סיפורת ועיון ופנטזיה ומדע בידיוני והזיות. הכל ברצף אחד של שש מאות עמודים, בלי חלוקה לפרקים וכמעט בלי חלוקה לפסקאות. לכן גם הקריאה רצופה אם כי בסופה הקוראת, לפחות אני, יוצאת מבולבלת למדי, כי מה זה היה כל הדבר הזה. זה שמעון אדף, אז כצפוי יש שפה עשירה, דימויים חדים, כמון רפרנסים תרבותיים ודתיים, לצד איזכורי מציאות לא פשוטים בכלל. לא בטוחה שמומלץ לקריאה, בטח לא לכל אחד.”
