הספר מסעות ההלך (באנגלית: The Pilgrim's Progress) הוא אלגוריה בשני חלקים מאת המטיף האנגלי ג'ון באניין. החלק הראשון פורסם ב-1678, והשני ב-1684. הוא נמנה עם החשובות שביצירות הספרות באנגלית. ביטויים מתוכו, כגון "יריד ההבלים", השתגרו בלשון, ויצירות ספרותיות רבות, כגון "נשים קטנות", מתייחסות אליו.
חלק ראשון
גיבור הספר הוא משיחי (שם המעיד על בעליו, באנגלית: Christian), הלך היוצא למסע מעיר ההרס (העולם הזה) אל העיר השמיימית (העולם הבא). על גבו של ההלך משא כבד, המייצג את חטאיו. הוא פוגש במבשר, וזה מורה לו את הדרך אל השער המוביל אל דרך המלך לעיר השמיימית. ההלך לא מצליח לשכנע את אשתו ואת ילדיו להצטרף אליו, והוא עוזב את ביתו, כדי להציל את נפשו.
בדרכו אל השער ההלך כמעט טובע בביצת הדיכאון, אבל עזרה מושה אותו מתוכה. שומר השער - רצון-טוב - מפנה את ההלך אל דרך המלך ואל מקום הישועה, שם יוכל להשתחרר ממשאו. ואומנם, ההלך מגיע לגבעה שבראשה צלב ולמרגלותיה קבר פתוח, ושם מותרות רצועות המשא והוא נופל ונעלם בתוך הקבר. שלושה אנשים זוהרים מברכים את ההלך, מלבישים אותו בבגדים חדשים, ונותנים לו מגילה שעליו למסור בפתח העיר השמיימית.
ההלך מטפס במעלה גבעת הקושי, מתארח בארמון ושמו יופי בראש הגבעה, ויורד אל עמק הענווה מעברה האחר. שם הוא נאבק בשד אפוליון (אבדון) במשך חצי יום ולבסוף פוצע אותו בחרב הפיפיות שלו.
בלילה הוא נכנס לגיא צלמוות וכשהוא יוצא ממנו זורחת השמש על יום חדש.
ההלך פוגש בנאמן, שבא, כמוהו, מעיר ההרס, ושניהם ממשיכים אל יריד ההבלים בעיר הבל. הם נכלאים בגלל סלידתם מהסחורות שמציע היריד, ונאמן נשפט ומוצא להורג בדקירות, בסקילה ובשריפה על המוקד. ההלך בורח וממשיך בדרכו, והפעם מתלווה אליו מלא-תקווה מהעיר הבל.
השניים חוצים בשלום את האדמה המכושפת ובאים אל ארץ בעולה. הם חוצים את הנהר העמוק (המסמל את המוות) שמפריד בינה ובין הר ציון ובאים אל העיר השמימית שעל ההר.
חלק שני
החלק השני מציג את מסעם של בני משפחתו של ההלך. הם עוברים באותם מקומות שההלך עבר בהם, אבל מסעם מתארך, שכן הבנים נישאים בדרך ומולידים ילדים. מורה הדרך שלהם הוא נדיב-לב. הוא הורג ארבעה ענקים ומשתתף בגירוש החיה המפלצתית שהפילה חתתה על העיר הבל.
בהקדמה למהדורה מ-1957 כותב אלכסנדר וויתרספון, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל:
חלק II, שהופיע ב-1684, הוא הרבה יותר מסתם ספר המשך או הדהוד של החלק שקדם לו. הוא מבהיר ומבסס ומחזק את הסיפור מחלק I. אלומת האור מפנסו של באניין מתרחבת ומאירה גם את משפחתו של כריסטיאן ואנשים אחרים, נשים וילדים. יש יותר אירועים ותקריות מחיי היומיום, ומקומו של האושר בחיי עולי הרגל הולך וגדל יחסית למקומם של הקשיים. אל האמונה והתקווה מחלק I מצטרפת מידת הצדקה, הטובה במידות. שני החלקים של מסעות ההלך מהווים שלם, והשלם הזה הוא, ללא ספק, הספר הדתי המשפיע ביותר שנכתב בשפה האנגלית. [1]
עולי הרגל בחלק השני פגיעים וחלשים יותר מאלה שבחלק הראשון: נשים, ילדים ואנשים עם בעיות פיזיות ונפשיות. כאשר החבורה עוזבת את ביתו של גָיוס, מתמהמה הססן ונראה כאילו בכוונתו להישאר שם. נדיב-לב מעודד אותו להצטרף ואומר לו כך:
אולם, אח יקר, ... שליחותי היא לנחם נכאי רוח ולתמוך בחלשים. חייב אתה להתלוות אלינו. נמתין לך ונושיט לך את עזרתנו. למענך לא נדבוק בדעות ובמעשים מסוימים, לא נתפלמס לפניך בנושאים שנויים במחלוקת, נהיה לך הכול, ובלבד שלא תיוותר מאחור. [2]