“ספר חשוב שבא לעורר את המודעות לנושא הכאוב של ניצול נשים לרעה במסווה של אמנות.

הכתיבה יפה וקולחת והספר מעניין. למרות הנושא הקשה, הספר נקרא בנשימה אחת. ממליצה בחום!

עלמה וגדי זוג חברים שגרים ביחד בדירה שכורה. סקס כבר כמעט ואין ביניהם. הזוגיות נכנסה לשגרה והם חווים סוג של עייפות ממנה. גם כסף חסר להם והם בקושי סוגרים את החודש.

עלמה לומדת צילום ואמנות באוניברסיטה ושם היא פוגשת בחור שמכיר לה צלם מפורסם שמתמחה בצילום תמונות ערום פרובוקטיביות. עלמה, שמתגעגעת למיניות שלה וצריכה הרבה כסף, מתפתה להצטלם בסטודיו שלו. היא מקבלת המון כסף תמורת צילום בעירום, תוך הבטחה שהצילום הוא ללא פנים. בהמשך מציעים לה העלאה בשכר אם רק תסכים שמישהו יצפה בה מצטלמת והיא מסכימה גם לזה אלא שאז מציעים לה שאותו בחור גם ייגע בה במהלך הצילומים.

עלמה נחשפת לתעשייה שלמה של ניצול נשים, נערות ואפילו ילדות. היא רוצה להתלונן אך היא מגלה שהאנשים האלו מסוכנים ויש להם קשרים בכל מקום.

במקביל עלמה וידיד שלה ללימודים מצלמים פרויקט שקשור בילדים ושם היא נתקלת בתמר, ילדה שעברה בעצמה ניצול מיני. הסיפור של תמר הוא בעצם בבואה לסיפורה של עלמה וקשור אליו בקשר שיתגלה בסוף הסיפור. תמר לאט לאט נפתחת בפני עלמה ורומזת לה על החוויה הנוראית שעברה. הסיפור עם תמר לא קל לקריאה.

עלמה חושפת בפני בן את סיפורה ובין השניים מתפתח קשר קרוב. בן תומך בעלמה המאשימה את עצמה בהיכנסה לעולם המפוקפק הזה. בן מנסה להבהיר לה שהיא קורבן לניצול ואסור לה להרגיש אשמה.

ביחד הם מתכננים לחשוף את מה שגילו, אבל מסתבר שזה מסוכן ובכלל לא פשוט. הסוף עורר בי כעס כלשהו אבל גם הרבה מאד הבנה. לא יודעת מה אני הייתי עושה אילו הייתי במקומה של עלמה. במה עלמה בחרה? תקראו ותגלו.

ממליצה בחום!”

“זהו ספרה השני של גל שגיא, למרות שהיא צעירה מאוד, אבל אל תתנו לגיל הכרונולוגי שלה להטעות אתכם. זה ספר של אישה, על נשים ועל ילדות ועל העולם הפוגעני הזה שאנו חיות בו.

עלמה, גיבורת הסיפור היא סטודנטית לקולנוע, והיא גרה עם החבר שלה בעיר הגדולה. מצבם הכלכלי לא משהו, וגם הזוגיות שלהם לא משגשגת. נכון, זה בדרך כלל הולך ביחד אבל עלמה חושדת שיש עוד משהו ברקע, ובכל מקרה צריך לשלם שכר דירה. הצעה מפתה מתגלגלת אליה, שיש בה הבטחה לכסף אבל גם דרישות עמומות שעוברות ליד גבול המותר/אסור.

עלמה גם עובדת על פרוייקט הגמר שלה והוא סרט שמראיין ילדים, ותוך כדי הראיון עם הילדה נפלטים לה משפטים שגורמים לעמה להיזכר בילדותה שלה, ולהדליק נורות אדומות שלא בדיוק נדלקו כשהיא הייתה ילדה, ונשלחה לגור כמה חודשים אצל סבא שלה בקיבוץ בערבה.

העלילות בני הזמנים (ילדות והווה) מתקדמות במקביל ושופכות אור על עלילות משנה בסיפור כמו הראיונות עם הילדים, מוסריותו של בעל ההצעה, התנהלותו של ראש הקורס שלה ועוד.

לאור ההתרחשויות במדינתינו השבוע, אפשר לומר שהספר רלוונטי מתמיד. גברים שחושקים בחופן של ילדות, נערות ונשים, קיימים בכל מקום ובמגוון גילאים ותפקידים. והם לא מפסיקים, מסתבר.

הכתיבה מצויינת, העלילה קוהרנטית, והנושא פוצע. אל תפספסו.”