“שיר הלל לברית הלא כתובה בין היהודים לדרוזים ובעיקר לרצון הדרוזי להשתלב בחיי מדינת היהודים.
על אף הקשיים והמהמורות שמניחים חלקים בציבור הישראלי לרצון הכן והאמיתי של הדרוזים להיות חלק
מאיתנו.
לא תמיד היו הדרוזים ״ציונים״, ולפני 1948 ומלחמת השחרור חברו רבים מהם לכוחות צבא ההצלה של קאוקג׳י
ונלחמו עימם כנגד כוחות הישוב היהודי וצה״ל לאחר מכן.
את ראשית הברית ואת היסודות לה הניחו שני אנשים מרכזיים בישוב היהודי של טרום הקמת המדינה.
הראשון- אבא חושי, ראש עירית חיפה האגדי, ומקורב לראשי ההגנה ולמנהיגות היישוב ( בן גוריון לדוגמה), השני היה גיורא זייד, בנו של אלכסנדר זייד, מראשי ההגנה ומפקדיה, אשר החזיק בחיבה רבה בליבו לתרבות הדרוזית ולאומץ ליבם.
שני האישים האלה דאגו למיסוד היחסים עם ראשי הקהילה הדרוזית, יחסים שלאחר הקמת המדינה התמסדו והפכו להיות לברית בלתי כתובה בין המדינה לבינם.
אולם לא תמיד היחסים האלה זרמו על מי מנוחות, ולא פעם היו מתחים ביחסים כתוצאה מיחס מעליב ולעיתים אף עויין כלפיהם.
עד עליית ממשלת אשכול וביטול הממשל הצבאי שהיה נחלתם של ערביי ישראל ואשר לא עשה הבחנה בין ערבים, דרוזים, צ׳ארקסים וכו׳.
כמו כן, רק ב1972 שחרר הרמטכל בר- לב את הדרוזים מאפליה שהכריחה אותם לשרת אך ורק בחטיבה 300 הדרוזית , ופתחה בפניהם את כל יחידות צה״ל
וזרועותיו.
מאז ניתן למצוא את הדרוזים בכל יחידות הצבא, ובכל חילותיו- ים, אוויר ויבשה.
הספר מתאר בפירוט רק את החלוצים הדרוזים שהתנדבו ליחידות המעולות של הצבא, מספר את גבורתם במלחמות ובהתקליות ואת רצונם העז
להשתלב בכל החילות וביחידות המובחרות של צה״ל , הסיירות, קורס טייס, קורסי החובלים ובחיל המודיעין- קודש הקודשים של מדינת ישראל.
לצערי, הספר לא מאריך בסיפור היחסים לפני קום המדינה ומטפל בנושא היווצרות הברית במידה מסויימת של קיצור.
סיפור אחר שאותו לדעתי המחבר מקצר, סיפור הפקרתו ומותו של חיל משמר הגבול מדחת יוסף, שנהרג בקבר יוסף ליד שכם, כתוצאה מטיפול לוקה של צה״ל
בפינוי הפצועים בקרב בין חיילי משמר הגבול והמון פלסטיני מוסת וחמוש שצרו עליהם. סיפור שעלה במותם ופציעתם של חיילים רבים ( ספטמבר 2000, תחילת האינתיפדה השניה).
חוץ מהליקויים הקטנים הללו, זהו ספר נאה שמתאר באופן מתקתק את ההיסטוריה המיוחדת של יחסים אלה.
טוביה”