"יכול אני להעיד, כי אם ישנו מקום שבו מדינת ישראל נתפסת לא ככברת ארץ על חוקיה וגבולותיה אלא כחלום רחוק, כחזון מוקדם, הרי מקום זה הוא ברית המועצות." כך כותב הסופר אלי ויזל בספרו יהודי הדממה, ספר שנכתב לפני 40 שנה ואשר הפר את הדממה והפך אותה לצעקה גדולה. ממוסקבה ולנינגרד, מקייב וטיבליסי וערים נוספות שבהן ביקר בשני ביקוריו ב-1964 ו-1965 עלתה צעקתם של יהודים שחיו דמומים וכנועים. הוא שואל "האם פירושו של דבר, שאם ייפתחו השערים יהגרו לארץ הקודש שלשה מיליון יהודי רוסיה?"מאז נכתב הספר, המציאות הפוליטית בברית המועצות השתנתה לחלוטין. המעצמה הגדולה התפרקה לחלקיה ומשלושה מיליון יהודים נותרו פחות ממיליון נפש הפזורים בכל חבר המדינות. הספר המרתק, הנקרא בנשימה אחת, מתעד חוויות מרגשות ומסעירות, ומהווה תעודה היסטורית חשובה ביותר בתולדות עם-ישראל. בעת שנכתב הייתה מדינת ישראל עבור יהודי רוסיה בבחינת חלום ותו-לא. "חלום צפון, מאריך ימים, יקר. חלום התופס בהכרתם מקום מרכזי או לא חיוני, שאין לוותר עליו. הם שוקעים בחלום זה למען יהיו ימיהם פחות קודרים ואולי כדי שייתן להם טעם, ועתיד."הספר יהודי הדממה עורר סערה בעולם כולו. הוא הביא את דממתם של היהודים לידיעת אזרחי העולם החופשי בכלל ועם-ישראל בפרט. בסיום מסעו כותב אלי ויזל "אני מאמין באמונה שלמה כי למרות ייסוריהם, פחדיהם והשפלתם ייצאו היהודים הרוסים כמצחים מן המאבק וינחילו כבוד לעם אשר שמרו לו אמונים."האמונה הוגשמה. בדורנו יצאו היהודים – ועלו לארץ – כמנצחים.