אחרי סוף הסיפור הוא מסעה הפנימי של אישה שחייתה עם איש וחשבה שתהיה אתו כל החיים, אבל הרגישה רעב, פתחה את הדלת, נפרדה מהגבר המוכר ויצאה החוצה כדי לגלות מה חסר.
אחרי סוף הסיפור הוא מסע של התמודדות עם פרידה. מסע חניכה לתוך החיים בלי גבר שמגן. מסע של געגוע, גילוי והתפכחות.
"תגידי לי מה את רוצה," הוא אומר לה.
והיא רוצה הכול. את כל הגברים בעולם, את כל המאכלים, את כל האפשרויות ואת כל התחושות. היא הולכת אל תוך החיים, הפחדים המאוויים והחלומות, כדי לגלות מה קורה באמת אחרי סוף הסיפור.
היא נפגעה בדרך החדשה. היא גם פגעה. היו בדרך התנפצויות. הייתה תאונה, והייתה הפלה.
ככל שאהבה יותר ונפגעה יותר, היא התרחבה וקיבלה כוחות. עם הזמן הפכה שלמה.
פתאום ידעה למלא כל חלק חסר באינסוף דרכים. אחרי שחצתה את הפחד, כבר לא פחדה.
לא בגלל גבר אחד שהגיע להשלים את החסר, אלא כי הפסיקה לתלות בגברים את הסיבות לתהום, ומצאה את המלאות בתוכה. לא בגלל האהבה שהגיעה, אלא כי הסירה את הציפייה והאשליה סביב המילה אהבה, והסכימה להיפרד מהסיפור.
אחרי סוף הסיפור נע בין פרוזה לשירה. אוסף קטעים קצרים – שירים וקטעי פרוזה. כל קטע מהווה יחידה נפרדת, ובקריאה רציפה נוצר תהליך סיפורי.
הסיפור הזה נולד במקום שלפני השפה
ואז הגיעה השפה כדי לבטא אותו.
ואז הגיעה הספרות כדי ליצור אותו.
את נקודת האמת לא עמעמו לא השפה ולא העיצוב
ומי שחווה אותה פעם, ואין מי שלא חווה זאת,
לא יוכל לעמוד מנגד.
נורית זרחי, עורכת הספר
"אני אומר ספר ובצדק, כי הלא זה מכיל מעל מאתיים עמודים, כרוך ומעוטר, כריכתו קשה ודפיו תפורים יחד, על דפיו מודפסות אותיות. אך אין זאת אלא שבידינו תיבה מלאת הגיגים, תובנות, הבנות, בתי שיר או בדומה לשיר, קטעי פרוזה או בדומה לפרוזה. בחלקם הניכר של העמודים יש רק שורות אחדות. צד ימין של הדפים בדרך כלל ריק ורק בצד שמאל הדברים מופיעים, כדי לצוד מיד את העין מבלי שיהיה לאישונים צורך לנוע, גוררים אותך להפוך עוד דף בגוון הקרם שהאותיות המודפסות עליו אדמדמות. לפי כך בידינו ספר. שונה, פזרני, מתייפייף, מיוחד, מעורר שאלות, נסיוני כנדמה בכתיבתו, נסיוני באופן הפקתו והבאתו אל הקוראים, אבל אכן עם נוכחות מלאה ונאה של ספר."
יוסף כהן אלרן, סופר ופובליציסט