“"הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פיתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע". "מדברי השופט חשין -בג"צ 3799/02 עדאללה נ' אלוף פיקוד מרכז בצה"ל (חוקיות "נוהל שכן"].
מהו הדבר הפתלתל ,החמקמק ,הבלתי ניתן לשים את האצבע עליו שהופך שופט מן המניין להיות למנהיג משפטי כדמות לחיקוי ? לדמות שההיסטוריה החברתית והמשפטית מסבה את מבטה אליו ואל פסיקותיו כדי למצוא שם תשובות לבעיות סבוכות של החברה והמדינה ? ,זהו שאין .
הדבר החמקמק הזה נשאר באזור הדימומים וכנראה שכך יישאר.
אבל אפשר לפרק את התהייה הזאת לגורמים,להגיע לאי אילו מסקנות שמתקרבות להגדרת ממה עשוי ומורכב-מנהיג משפטי.
ברורה האבחנה כי אין די בידע משפטי ,ביכולות הכרעה וכתיבה או במיומנויות שליטה בנעשה באולם משפטו של השופט. אלה תנאים בסיסיים, אך בוודאי שאינם מספיקים.
מנהיג משפטי הוא תוצר של מקום הולדתו,זהות משפחתו והתחנכותו כילד כנער ובוגר .מאיזו מערכת משפטית שבה למד התגבשה אישיותו -זו האנגלית השמרנית או האמריקאית -החדשנית ופורצת-גבולות ומוסכמות. על איזה רקע חברתי ושלטוני התנהלו רוב חייו כשופט ?וכיצד הם השפיעו על אופי וראיית עולם שיפוטו ?.
השופט משה לנדוי נחשב ו"מקוטלג" כמי ששייך לדור השופטים הראשון שהקימו את מערכת המשפט במדינה ,בין שנות ה-50 עד שנות ה-80 ,מה שמכונה "בית המשפט הישן" שמתייגים את תפיסותיו ואת פסקי הדין שלו כ-פורמליסטי,שמרן וצר.מערכת השפיטה בהכללה התנהלה אז על פי עקרונות המשפט האנגלי.וככזה היה לנדוי -יציר דמותה של מערכת החינוך הגרמנית/הפולנית/הפרוסית ומערכת המשפט האנגלית .{אני רוצה לסייג זאת לאור חלק מפסקי הדין הפורצים של השופטים ש.אגרנט וחיים כהן באותם שנים -שהיו מנוגדים בחלקם לתפיסה המשפטית החברתית והשלטונית שייצג לנדוי}.
בעשורים הללו הובאו בפני בתי המשפט בישראל ובתוכם בג"צ כל גישושי המדינה והחברה הישראלית המתהווה שחיפשו את זהותה ודרכה בין פערים והתנגשויות :ציונות ,יהדות, דמוקרטיה ,תיאוקרטיה ,מעמד המיעוט הערבי ,זכויות -אדם והכיבוש .
השופט לנדוי היה בצמתים הללו. ופסיקותיו היו מכריעות ומשפיעות בהתגבשות החברה והמדינה באותם שנים .
פסיקותיו נעו בין השמרנות לבין אקטיביזם נועז,ושובר - מוסכמות:
-"אילוץ הצנזורה לסרטים ולספרים" -לנדוי התווה בפסיקותיו- ליברליות וגישה חופשית כזכות הציבור לדעת ולהיחשף למראות ולהשמעת דעות שלא היו לרצון ממשלת מפא"י,ובכלל כל שלטון.
-"משפט -אייכמן"-בו שימש אב בית -הדין.הוא עשה הכל כדי שהמשפט לא התנהל כמשפט ראווה או העברת מסרים חינוכיים כפי שניתבו זאת התובע -האוזנר ורה"מ -בן גוריון .
לא תמיד לנדוי הצליח לעמוד במשימה הזאת אבל במבט היסטורי זוקפים לזכותו את ההתנהלות של המשפט עפ"י אמות המידה המחמירים המשפטיים בכל קנה מידה עולמי וציבורי.
-"בג"צ ברגמן"-שבו בפעם הראשונה העז בית המשפט בראשותו של לנדוי ,להפעיל ביקורת שיפוטית ופסל הלכה למעשה חוק של הכנסת, שנים רבות לפני הכרזת "המהפכה החוקתית" של ברק.
-בג"ץ "אל ארד"- בפסילתה של תנועת "אל-ארד" מלרוץ לכנסת כמפלגה פוליטית - תוך התמודדות עם השאלה :כיצד ניתן לאזן בין מימוש החוק לשוויון -זכויות האזרח הבסיסי לבחור ולהיבחר ,לבין תנועה פוליטית -שאינה מכירה בקיומה של המדינה כמדינה יהודית ומצעה קורא להשמדתה?!. לנדוי -דחה את העתירה של שמירת עקרון שיוון הזכויות האזרחי למול הסכנה קיומית -הפרלמנטרית שעמדה אז בפני המדינה להבנתו .
-בג"ץ "מיהו יהודי"-לנדוי היה בין השופטים שהכריעו והורו למשרד הפנים לרשום כיהודי בהגדרת הלאום גם מי שאמו אינה יהודייה ולא התגיירה וכו '.זה היה פס"ד האחרון בנושא הזה .מאז הכנסת חוקקה חוקים ושינתה את ההגדרה בקביעה לזהות "יהודי".
-בג"ץ "אלון מורה"-עד שנת 79 הבג"צ בראשות לנדוי אישר הקמת התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים תחת הטיעון של מימוש בצרכים ביטחוניים כפי שהוצגו כך ע"י הממשלה והצבא בפני בג"צ .על רקע אישורי בג"צ אלו אמר בגין את המשפט המפורסם :"יש שופטים בירושלים".
במהלך מסוים בבג"צ הנוכחי כאשר הבין לנדוי כי המערכות הצבאית והממשלתית משקרותביודעין והן מפעילות על בג"צ מניפולציות בניגוד לחוקי המשפט הבינלאומיים בנושא -הוא הורה לפנות את ההתנחלות אילון -מורה שהייתה מהגרעין הקשה של גוש-אמונים בתוך 30 יום .הפינוי התבצע אבל הוא היה האחרון בהיסטוריית פינויי ההתנחלויות עד היום .אין ספק שפסיקתו זו הייתה אמיצה וכנגד משבי הרוח של החברה והשלטון באותם עשורים .
-"ועדת חקירה ממלכתית לגבי שיטות ונוהלי החקירה של השב"כ בנושא פח"ע ומתן עדות בבית משפט "- לנדוי עמד בראש הוועדה וידע כי הוא נוטל סיכון יושרתי,ציבורי וחוקתי לאור צל רוחה של וועדת "אגרנט" והביקורת שניחתה על השופט אגרנט .ואכן בממד הזמן והתקופה לנדוי יצא ניזוק קשה תדמיתית ומשפטית בעקבות קביעתו לאפשר לשב"כ שימוש ב-"מידה מתונה של לחץ פיזי " זה הציטוט המדויק שלו .קביעה זו קוממה עליו את האקדמיה המשפטית ואת העיתונות,זאת ועוד תוך שימוש מניפולטיבי של השב"כ בהמשך בניסוח המשפטי הזה בבואו לבתי המשפט להעיד בפניו.כעבור כעשור שנים לערך פסל השופט ברק כנגד שימוש בעינויים וביטל את "דו"ח לנדוי" מבחינה חוקית . לנדוי חש שעמיתיו בתחום המשפטי והביטחוני בגדו בו ועיוותו את רוח פסיקתו.
-"המהפכה החוקתית והמשפטית" -בג"צ אחרי פרישת לנדוי בשנות ה-80 -בראשותם של השופטים שמגר וברק הובילו למהפכה בתפיסת ייעודו,תפקידו ומעורבותו של בג"צ בתחומי החיים של החברה ,הרשות המבצעת ומוקדי השלטון האחרים .לנדוי ייצג את הדור שפעל עפ"י התפיסה כי מערכת השפיטה מנועה מלדון בתחומי אחריותם של הרשויות המבצעת והמחוקקת .לא כך חשבו שמגר וברק.הם רצו ,ניסו והצליחו חלקית להוביל שינויים שבהם הרשות המחוקקת תהא במעמד שווה בכוחה למול השתיים האחרות.לבנות סמכות פיקוח משפטי על רשויות הממשל והמנהל שיכבדו את שלטון החוק ולא רק להכריע בין סכסוכים בין הפרט לשלטון .הם רצו לקדם את פונקציית החקיקה של בג"צ תוך קביעת נורמות משפטיות שעל פיהן הרשויות האחרות התנהלו באין חוקה .
ל"אקטיביזם השיפוטי" הזה התנגד לנדוי עד יומו האחרון. והוא ראה בכך פוטנציאל לכרסום ציבורי וחוקתי במעמד בג"צ. כיום אנו נמצאים בתקופה שבה שתי תפיסות עולם משפטיות אלו מתמודדות אחת מול השנייה .
האם לנדוי היה שופט "ענק" ? לדעת רבים וגדולים ממני - היה שופט שהטביע חותם במשפט הישראלי ועיצב אותו.
להבנתי לתחושתיי לאחר קריאה בביוגרפיות של השופטים אגרנט וחיים כהן בני תקופתו -איני חושבת כך.לנדוי -"פרץ גבולות משפטיים"- אבל במינוריות .
לקרוא את הספר הזה היה בשבילי חוויה אינטלקטואלית והיסטורית מרתקת . הספר נקרא על ידי כמעט ברוח של ספר שאי אפשר היה להניחו מהיד.גם כשלא קראתי בו-מחשבותיי נדדו אליו .הספר הצליח לעצב את דמותו המיוחדת של לנדוי, באופן שהוא גם עמוק, מורכב ,מדויק וגם קריא באופן יוצא מן הכלל.
עטיפת הספר תואמת לרוח הספר ולדמותו של לנדוי.על רקע הצבע השחור מצויינות כל צמתי פסיקותיו של לנדוי.וכפי שדמותו האנושית שמאחורי גלימת השופט מצטיירת כאיש מאופק,שהתרחק מאור הזרקורים,ששמר מרחק בין הציבור לשופטיו -ישנה רק תמונת דיוקן אחת שלו -מאופקת ומכובדת בכל הספר.ללא כל הצצה לחייו הפרטיים והמשפחתיים ,בשונה מספרי ביוגרפיה שקראתי אודות שופטים במעמדו .
ספר שהוא חווית קריאה אחרת .”
