בקובץ הסיפורים לפעמים פצע, לפעמים סופה, מזמינה שושנה גוטשלק-סבג את הקורא להתבונן בהוויית חיים טעונה מתח מתמיד, המתרחשת בקיבוץ הררי, בו מתנגשים זה בזה: כניעה לצו היחד, עם כמיהה לביטוי אישי משוחרר מכבלים, אטימות לב עם מרד במוחלט וקריאה לחמלה ולקשב, אחיזה בעקרונות מוצקים והטלת ספק בהם.
ביכולת תיאור מרשימה, בסגנון סוחף ומענג, בכישרון רקימת עלילות מרתקות הנשזרות זו בזו, מיטיבה המחברת להפגיש את הקורא עם ילדה, שאינה משלימה עם ההוויה הכובלת, ובדרכה הסמויה מתייצבת נגדה, כשהיא חוברת לדודה קלרה, העירונית הססגונית והשנונה, שרוחה חופשית ופורצת גבולות, ושואבת ממנה כוח להעז לבטא את עצמיותה.
אם שכולה התובעת את עלבונה, חבר מרכזי המתגלה בקלונו, אלמנה צעירה המוצבת מול מציאות נקמנית, מכתב הפוער פצע שאין לו סליחה וסיפורים אחרים, בונים את חלקו השני של ספר זה, המדייק לבטא את המציאות המורכבת ורבת הסתירות, בה נאבק היחיד על זכותו לבטא את כאבו ואת עולמו הפרטי והאינטימי.
לפעמים פצע, לפעמים סופה, הוא ספר פרוזה ראשון של שושנה גוטשלק-סבג, בת קיבוץ רמת- רחל, המתגוררת בצור-הדסה. עובדת כרופאה בבית החולים שערי- צדק בירושלים.