לפני כחמש שנים חליתי בסרטן השד. עברתי את כל הטיפולים המקובלים ויום אני, טפו טפו בריאה. אבל מאז החיים נמדדים "בשנות חיים" בכפולות של חמש.
עכשיו עברתי את המשוכה הראשונה ואני פוסעת לקראת שנות החמש הבאות. פרט למספר "צניחות", ההתמודדות שלי הן עם הטיפולים הקשים והן עם הבעיות המנטאליות והרגשיות עברה בקלות יחסית, ולתחושתי כמעט ולא נותרו משקעים לא לי ולא לבני משפחתי ( ולמען האמת לא חיטטתי כדי לוודא אם זה נכון...) . כמובן שהאופציה שהסרטן יחזור, למרות שהיא קיימת, היא אינה אופציה כלל מבחינתי ואני לא יודעת איך אני אגיב אם אכן הוא יחזור.
אבל זה קרה לדרור אלוני, לא פעם ולא פעמיים. מאז גיל 10 דרור מתמודד עם המחלה כבר מעל שני עשורים, ועושה רושם שהיא פה כדי להישאר, ואני בכלל לא יכולה לחשוב שאני עומדת במקום שלו.
את התהליכים והשלבים בהתמודדות שלו הוא העלה על הכתב בספר זה.
בפתיחות מלאה הוא משתף אותנו בפחדים הבסיסיים של כל אדם – חרדת הקיום, כאב, תקווה, אכזבה וחוסר ודאות, אבל גם במאבק לשרוד, בתקווה ובאהבת החיים.
מהכתוב על הכריכה
" בדרכו הייחודית הוא עושה שימוש בסרטן כמנוף לצמיחה אישית ורוחנית...... לצד האירועים והתובנות מכיל הספר מידע רב על דרכי התמודדות, טיפולים קונוונציונאליים ואלטרנטיביים, אורח חיים בריא, מדיטציה, צ'י- גונג, והאיזון העדין בין כל אלו."
מכל הנושאים העולים, אותי מעניין ההיבט של התמודדות עם המחלה ולאן היא מביאה .
דרור בחר להתמודד במחלה בעיקר בדרכים אלטרנטיביות כגון דמיון מודרך ואורח חיים בריא, ובתורות מהמזרח – מדיטאציה, טאי צ'י, טאי גונג ,ספר המתים והחיים הטיבטי, ויפאסנה, ועוד כהנה וכהנה. בכל פעם שתורה מסוימת מפסיקה להשפיע הוא מחפש את התורה הבאה, הוא חי במעין ניסוי תמידי.
אליי התיאוריות האלה לא מדברות כלל. אני חיפשתי ומצאתי את החוזק שלי דווקא בשגרה, בחיי המשפחה הרגילים, בתחביבים שנידחו הצידה כגון ציור וצילום ומעט התעמקות בקבלה.
ספר מרתק על חיפוש והתמודדות, ולא דוקא של חולי סרטן, שבעצם לעולם לא נגמרים, ובעיקר על אופטימיות וחצי הכוס המלאה.
דרור אלוני, יליד 1979, נשוי לנועה ומתגורר במושב באזור השרון. דרור הוא מהנדס תעשייה וניהול, בוגר הטכניון, מתרגל ומדריך צ'י גונג, טאי צ'י ומדיטציה משנת 2000