“בספר מובאים שבעה מכתבים שכותבת אישה לאהובה במהלך עשרות שנים. המכתב הראשון נכתב בסוף 1944 והאחרון ב1968. המכתבים אינם מיועדים לעיניו של המכותב, אלא נכתבים כדי לפרוק את הסודות הנוראים המאיימים על חייה של הגיבורה, המוכרת לכול בזהות של קריסטינה חילינסקה, פולנייה קתולית, ששמה האמיתי הוא אלז'בייטה אלסנר, והיא בתו של יהודי, פרופסור נערץ לפילוסופיה ושל פולנייה נוצרייה. בזמן שהיהודים נשלחו לגטו היא בוחרת להצטרף לאביה ודוחה את הצעתה של אימה להישאר בצד האחר.

במכתבים מגוללת אלז'בייטה את קורותיה בגטו עד מותו של אביה, כיצד יצאה משם והגיעה לדירתה של אישה נוצרייה וחיה שם בזהות שאולה ובתעודות מזוייפות. בבית גר ילד, מיכאל, נכדה של אותה אישה ובין אלז'בייטה בת התשע-עשרה ובינו נרקמים יחסי קרבה עמוקים. מאוחר יותר מתה הסבתא ואלז'בייטה והילד נותרים לבדם להיאבק על קיומם. כשחוזר אבי הילד, רופא ששירת בצבא אנדרס, מתפתח רומן בין אלז'בייטה בזהותה הנוצרית הבדויה ובין האב. המצב מחמיר כאשר מתברר שאימו של הילד שרדה באושוויץ (מדוע הייתה שם - לא ברור), היא נותרה שבר כלי ועוברת לגור יחד איתם עד מותה.

הסופרת הפולנייה כותבת היטב. קשה להפסיק לקרוא גם כשהתיאורים מזעזעים. זו פעם ראשונה שנתקלתי בשמה, אך לפי הכריכה מדובר בסופרת ידועה בארצה שפרסמה ספרים רבים שתורגמו לשפות רבות. ספר זה יצא לאור בפולין בשנת 1991 והפך שם לרב מכר. עם כל זה, קשה לי להגדיר במילים מדוע בכל זאת אני חושבת שהספר רע, מדוע הזנב היהודי שלי נתקף בצמרמורת בזמן הקריאה. אולי זה הטשטוש בין הטוב והרע, בין מי שהיה קרבן בעל כורחו ומי שסבל (אף אם היה זה סבל רב) בשל מעשיו. מהקריאה עולה השקפה שאומרת שהרע היה אצל כולם. הגיבורה שורדת בגטו על ידי זנות - הרעים והנצלנים הם היהודים שבשפלותם מנצלים נערה צעירה ויפה המנסה להציל את עצמה ואת אביה. אמנם מגיע גם קצין נאצי לאותו בית זונות, אך הוא היוצא מן הכלל. גם לאחר מכן הדמות המצטיירת כגרועה ביותר היא דמות של יהודי הסוחט אותה במשך שנים, יהודי שהתברג היטב במנגנון הקומוניסטי ובידו להחיות או להמית. באיזשהו שלב מתברר ששמו היהודי האמיתי של אותו אדם הוא הבל. כאילו אומרת הסופרת - חשבתם שהיהודים הם הבל שנרצח על ידי קין, אבל באמת הבל היה אשם לא פחות מקין. אפילו אביה הנערץ של אלז'בייטה מתואר באופן נלעג. הוא מקבל את הלחם שבתו משיגה עבורו, אבל בז לה על הדרך שבה היא השיגה אותו. הגאולה של אלז'בייטה תימצא רק בחיק הכנסייה הקתולית, כאשר היא מחליטה להיטבל בסתר לנצרות.

אפילו סיפורי אהבה גדולים אין כאן - הכול חיצוני ושטחי. כשהגיבורה מספרת על היחסים בין אביה ואימה היא כותבת: "הוא אהב גם את אמי, היא הייתה יפה כל כך." היא מתאהבת באביו של הילד כשהוא מגיע בגלל היופי הגברי הבלתי רגיל שלו, והיא חוזרת ומזכירה זאת במכתבים הבאים. הסוד הגדול ביותר של כריסטינה אינו עברה כזונה אלא עברה כיהודייה. נראה שזה החטא הקדמון האמיתי, שעליו היא צריכה להתנצל. האם רק אני מרגישה ריח אנטישמי שעולה מהספר הזה?”

“תקציר גב הספר:
"ברצף של מכתבים מנסה אלז'בייטה לגלות לאהובה את אשר הסתירה מפניו כל חייהם. אלז'בייטה אלסנר היא בת לאם נוצרייה ולאב יהודי, שאליו היא קשורה במיוחד. עם גירושו של האב לתחומי הגטו בוורשה, היא מחליטה להצטרף אליו. שם, על מנת להציל את אביה ואת עצמה מחרפת רעב היא הופכת לזונה. אלז'בייטה רק בת שש-עשרה.

עם בריחתה של אלז'בייטה מהגטו היא מאמצת לעצמה שם בדוי ומנסה לאסוף את חייה מחדש, אולם עברה רודף אותה ואינו נותן לה מנוח.

במכתבים של אהבה מספרת אלז'ייבטה על קורותיה בזמן המלחמה ולאחריה, על אהבתה האימהית לילד מיכאל ועל תשוקתה לאביו, נמען המכתבים. אולם את המכתבים היא חוששת למסור לאהובה, פן תיחשף יהדותה ופן יוודע עיסוקה בגטו, וכך הולך הסוד ונשמר.

מכתבים של אהבה ראה אור בפולין בשנת 1991 והיה לרב מכר. בזכות כתיבתה הסוחפת קנתה לה מריה נורובסקה מעמד של סופרת מצליחה בארצה. היא מחברת של רומנים רבים וספריה תורגמו לשתים-עשרה שפות.

מכתבים של אהבה מאת מריה נורובסקה בהוצאת ספרית פועלים,
מפולנית: ענת זידמן, 197 עמודים."”