אחת התמות המרכזיות בכתיבה מוסלמית-ערבית במאה השנים האחרונות חוזה את שקיעת המערב ואת עליית האסלאם. הגות זו שכיחה במיוחד אצל מי שרואים באסלאם מסגרת מחייבת לכל תחומי החיים וקוראים לכינונה מחדש של אומה אסלאמית מאוחדת. החוזים את שקיעת המערב מתארים אותו כציוויליזציה מתירנית, חומרנית, תוקפנית, נטולת ערכים וחסרת אמונה, שחרף יתרונותיה הטכנולוגיים והכלכליים נגזר עליה להתפורר. לעומת זאת הם מתארים את האסלאם כבשורה לאנושות כולה – בשורה שתשליט בעולם את חוקיו של אללה ותנהיג בו צדק ושלום.
הקובץ שקיעת המערב, עליית האיסלאם?, פרי עבודתם של חוקרים מארבע אוניברסיטאות ישראליות, מציג פנים שונים להתפתחותן של תחזיות השקיעה בהגות מוסלמית-ערבית, ובוחן את הזיקות בינן לבין תחזיות שקיעה שעלו בהגות מערבית. נקודות מבט אלו מאירות על התגבשותו של המערב כישות דיכוטומית לאידיאות של האסלאם בתפיסותיהם של יחידים ושל תנועות. הן מלמדות על דרכי התמודדותם של אינטלקטואלים ושל פוסקי הלכה עם המשבר המתמשך הפוקד את החברות שלהם. העיון בתחזיות השקיעה המוסלמיות-ערביות מספק גם תובנות מקוריות על אורח החיים המערבי – לעתים מרירות ומופרכות, לעתים מאתגרות ומעוררות מחשבה.
הקובץ שקיעת המערב, עליית האיסלאם? נפתח במפח הנפש מן המערב לאחר מלחמת העולם הראשונה ומסתיים בתגובות לעלייתו של ברק אובמה. זוהי אפוא הזמנה לעיון בפולמוס המתמשך על עתיד האסלאם, עתיד המערב ועתיד היחסים ביניהם – הזמנה המהווה השתקפות נוספת באולם המראות המתעתע המעצב את אזורנו.
ד"ר אוריה שביט, חוקר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל-אביב, מתמחה בשאלת הדמוקרטיה בחברות ערביות ובמחקר המיעוטים המוסלמיים במערב. ספריו הקודמים: שחר של יום ישן: המהפכה המדומה במזרח התיכון (2003), מלחמות הדמוקרטיה: המערב והערבים מנפילת הקומוניזם ועד המלחמה בעיראק
(2008), The New Imagined Community: Global Media and the Construction of National and Muslim Identities of Migrants (2009).