ברל כצנלסון ביקש להיות מגדל ירקות, בונה בית, חלוץ. בסתר לבו היה אמן שהקריב את אמנותו למען עסקנותו. בגלוי היה מורה. הרבים ראו בו מנהיג. אך כל ימיו סירב להציב עצמו בסולם של שררה. מכל התפקידים אליהם נקרא-ברח. הוא היה לעורך עיתון שמבקש לבנות חברה. איש שיחה ושומר סוד. מחנך. הביוגרפיה של ברל כבר נכתבה. כאן ביקש העורך להפגיש את הקורא עם ברל בשפתו, במכתביו, בנאומיו. במפגשים עם חבריו התוודה והתפלל. בנאומיו ובהערכות המצב שלו הציב בפני עצמו ראי אכזר. הספדיו מעניקים לנו מפתח חשוב להבנת חלומותיו וסיוטיו.