ספר זה מבקש לעקוב באופן שיטתי אחר חטיבה ספרותית ענפה ביצירתו של המשורר אורי צבי גרינברג (1896-1981) הכוללת את קובצי השירה "אימה גדולה וירח" ו"הגברות העולה", צאת שירי "טור מלכא" ואת המאמרים הפובליציסטיים שהודפסו בעיתונות הפועלים הארץ ישראלית, "קונטרס", "הפועל הצעיר" ו"דבר". הדיון הביקורתי עוסק בסוגיות הנוגעות לכתיבתו של המשורר בעשור השלישי של המאה העשרים. מטענים תרבותיים יהודיים ואוונגרדיים שרכש באירופה, המפגש עם תרבות העלייה השלישית והרביעית בארץ ישראל, דרכי הכינון של התודעה היוצרת שלו כשליח החלוצים, וקשרים לשוניים ורעיוניים בין שירתו למאמריו הפובליציסטיים. שירתו הדרמטית טעונת הרגשות של אצ"ג, שהייתה משוחררת מכבלים ז´אנריים, הפתיעה את הקוראים והמבקרים כאחד בחידושיה הצורניים והלשוניים ובמורכבותה הפיוטית, זאת גם על רקע המודרניזם בשירתם של משוררי העלייה השלישית.