בספרה החדש של רבקה מרים אנו פוגשים את הדמויות המקראיות המוכרות ברגעים לא מוכרים. נטועים בהקשרם ועולמם, בדרך, במדבר, בשדה, מתגלים לנו אברהם, יצחק ויעקב, נחשפות בפנינו רות ואסתר. בשפה שירית עדינה ומאופקת, בתפר שבין האמיתי והמופלא, משורטט הסיפור שבתוך הסיפור, הסיפור שליד הסיפור.
ושם אמו של אברהם לא נודע, אך כמו
נדמה לו
שבזמן שינק, זו היא שהוסיפה לראשונה את ה´הא´ שבשמו.
הוא עדין זוכר את ידיה. דקות. חלקות.
הן מלבישות לו בגד. הן נחות על שכמו.
בשעה שנמול, זקן ונרגש, צף ועלה
נשקף כבמראה, דיוקן אמו הצלולה בדמו.