“קיבלתי את הספר במתנה. התחלתי לעיין בו וכבר התחלתי לקרוא ולא יכולתי לעזוב אותו. כמו שכתוב בכריכה נוסטרדמוס כתב כ1000 בתי שיר, אך רק 942 קיימים היום. מסביב לזה נוצר המיתוס שנוסטרדמוס ידע מתי ימות ובגלל הרדיפות נגדו החביא 58 בתי שיר.
הספר מאוד מותח אפשר לקרוא על מנהגי הצוענים ואיך החיפוש אחרי בתי השיר יוצר מלחמה נגד אלה שרצו שלא יתגלו.
למרות העלילה המותחת אנו לומדים כל מיני דברים מההיסטוריה שהיתה קיימת פעם, יש יזכורים על כל מיני אנשים מהעבר שהיו מוזכרים בשיריו של נוסטרדמוס.
הספר מומלץ מאוד ומהנה לסוף שבוע. מירה”

“יש ספרים, שמגיעים רק פעם בחיים. ספרים שחוצים את גבולות הז'אנר. ספרים שאי אפשר להניח אותם ולו לרגע אחד.
הספר הזה הוא בפירוש לא אחד מהם.

אבל אם "זכיתם" ואתם נמנים על קומץ מצומצם של אנשים שאשכרה הלכו וקנו את הספר, כמוני, אז הביקורת הזאת מוקדשת לכם.
אגב, חדי העין שבינכם אולי הבחינו כי הביקורת הזו נכתבה טרם סיום הספר המדובר (והמבוקר), ולא במקרה.

מהיוצרים שהביאו לכם את הביקורות על הספר "התיאוריה האחרונה" ועל "תעלומה בשישה קולות" – מגיעה עוד ביקורת על ספר שטחי ורדוד, המתיימר להיות "צופן דה-ג'יפסי".

עלילה מפותלת, דמויות ססגוניות, סגנון קולח, כתיבה משובחת, יצירתיות חדשנית, מטאפורות מבריקות, עומק מחשבתי – את כל אלה לא תמצאו באוסף הדפים שאתם מחזיקים כרגע ביד. כל שלוש מאות שלושים וארבעה הדפים – כולל הנספח המפואר - מילון/שיחון צוענית-בולשיטית.

אז מה כן תמצאו בספר?
אה... המממ... פפפפ... רגע, לא יכול להיות שאין שם כלום... שניה... אולי... אם אני אקרא את הספר מהסוף להתחלה?... אולי אם אחזיק אותו אל מול אור הנר?... אולי זאת בכלל אנגרמה?...

לא, אין פה כלום. אבל רגע, לא יכול להיות! הרי כתוב במפורש ש"מריו רדינג הוא סופר ברוך כישרונות, הכותב הן סיפורת והן ספרי עיון!"
אה, רגע, בהמשך כתוב "חייו המגוונים כללו מכירת ספרים נדירים, הוראת רכיבה על סוסים באפריקה, לימוד רכיבה אמנותית על סוסים בווינה, ניהול אורוות באנגליה וטיפוח מטע קפה במקסיקו" – אז למה בעצם ציפיתי?

לספר כזה יש הצדקה אחת – תרגיל בקורס כתיבה למתחילים. כמה מתחילים? מאוד מתחילים.

ואסכם בציטוט, המכיל, לטעמי, קורטוב מהרע שבספר הזה:
"המפקד, למה אתה מספר לי את זה?" מקרון הרגיש כיצד המילים חוסמות את גרונו כפירורי ביסקוויטים. "אתה יודע שאינני אינטלקטואל. לא כמוך." (עמוד 129. כן כן, נשבע לכם)”

“12-21-2012, תאריך קסום, ולבני האדם תמיד היתה חולשה לדברים יפים,
ביניהם גם למספרים יפים,
כמו גם לשאלות קיומיות פילוסופיות - פשוט צורך הישרדותי.

המיילים, הסרטונים, החידות וכל ההתעסקות המחודשת בנושא סוף האנושות,
כפועל יוצא של נוסטרדמוס, בני המאיה ואחרים -
אם לא נחשפתם למשהו מזה לפני שנתיים -
אני מניחה שחיפוש סביב הנושא ברשת יעלה חיוך על שיפתותיכם ..

רדינג בספר הזה הוא דן בראון בגרסה אינטיליגנטית יותר, בעיני כמובן.

מריו רדינג יודע את מלאכת כתיבת ספרי המתח. הספר נקרא בנשימה אחת.
הספר עשוי טוב, מלאכת הכתיבה שלו אינה ייחודית אך החומרים שבה נפלאים ומרתקים.

הספר מעורר מחשבה על ההיסטוריה, על האמונה, על הצורך להשתייך לקבוצה,
על הצורך להשתמר כקבוצה על כל מה שמגדיר אותה,
ועל הצורך להתקיים ולהתבלט כפרט וכאינדיבידואל -
כצורך קיומי של האדם לשרוד.

הספר הנוכחי אינו ספר עיון, כלל וכלל לא,
יותר מכל זהו ספר מתח, המכיל גם אלמנטים היסטוריים ותיאולוגיים.
הספר מגלה טפח מעולמם האקזוטי (הנפלא בעיני) של הצוענים, בני הרומה,
ופותח צוהר קל לתקופת ימי הביניים, לנוסטרדמוס האיש והאגדה,
לאינקוויזיציה ולכנסיה, לשטן! להתגלמות הרוע.

תפיסה מעוררת מחשבה ומצמררת שעולה מהספר הזה היא,
זכותו של האדם כפרט וכקבוצה לייצר רע על מנת למנוע רע גדול יותר.
תפיסה שבה היטלר כאנטי-כריסט היה צורך קיומי של האנושות,
על מנת להימנע מכיליון, על מנת להימנע מהשטן.

כיף לו, למריו רדינג, תחומי התמחותו מרתקים אקזוטיים ומסעירים.
נבואות וחיזוי עתידות, ישו, הכנסיה, האינקוויזיציה, השטן, האנטיכריסטים,
נומרולוגיה, קבלה, מסדרי אבירים - תענוג צרוף!
הייתי מוכנה להקדיש כמה שנות חיים ללימוד הנושאים האלה .

בינתיים, :),
רדינג כתב טרילוגיה על אנטיכריסטים וספר נוסף על בני המאיה - שאני בהחלט מתכוונת לקרוא :)”

“הפוטנציאל גדול, התוצאה קצת פחות. הכתיבה לא משובחת, ואולי זו גם אשמת התרגום (לעולם לא אדע :-)).
העלילה מסקרנת אך קצת הולכת לאיבוד בתוך סיפורי צוענים... אם הסופר כל כך בקיא בעלילות נוסטרדמוס- זה לא בא לידי ביטוי.
למרות כל זה- בסה"כ נהניתי. ספר פעולה חביב המתאים לחובבי ז'אנר מתח-היסטורי-בדיוני.”