עולם הבדיון הוא אכן מקום אידיאלי למסע חקירה אתי – הוא בטוח, נוח ללא תוצאות לוואי, ומתוכנן במיוחד לחקירה ולהנאה
קולין מגין
הספרות העברית במאה העשרים עסקה באופן גלוי וסמוי, מודע ובלתי מודע, בעניינים מוסריים. תהפוכות היסטוריות – מלחמות, הגירה, ייסודה של מדינה עצמאית, כינונה של תרבות חדשה-ישנה – כל אלה הזינו את הספרות העברית בחומרים בעלי השלכות מוסריות רחבות, הקוראות למחקר בין-תחומי ספרותי ופילוסופי. ספר זה מבקש להציג לראשונה דיון שיטתי ומפורט בסוגיות אלו.
הספר מאמץ ומפתח את זרם הביקורת הספרותית-אתית, זרם שהתפתח בשני העשורים האחרונים על ידי פילוסופים וחוקרי תרבות, ודרכו מציע קריאה חדשה במבחר מן הסיפורת העברית של המאה העשרים, מפרי עטם של עגנון, ברנר, יזהר, שמיר, יהושע, קניוק וגרוסמן.
ביסודו של הספר עומדת המטאפורה של הספרות כמעבדה מוסרית המאפשרת בחינה של היחסים ההדדיים בין האתיקה, הספרות והחיים מנקודת המבט המוסרית. מטאפורה זו מהווה תשתית למתודה פרשנית חדשה, המשלבת בין רובד אתי, המבוסס על הגותם של קאנט, אריסטו ולווינס, לבין רובד אסתטי המבוסס על אלמנטים רטוריים ביצירות ספרות.
שתי קבוצות של טקסטים בעלי הקשרים מוסריים נידונים בספר זה, לאור המתודה הפרשנית החדשה – סיפורי מלחמה וסיפורי חיים. סיפורי המלחמה מציבים בליבם דילמה מוסרית שיש לה משמעות ורלוונטיות ברמה עקרונית ומוכללת, ועוסקים בהגדרת החובה המוסרית; סיפורי החיים מציבים את שאלת משמעות החיים מן הפרספקטיבה הערכית.
העיונים בטקסטים הספרותיים מוליכים את הדיון אל סוגיות העימות והאחרוּת, ומעלים שאלות מטא-אתיות הקשורות בוויכוח בין פרספקטיבות מוסריות שונות.
הספר מציג לראשונה דיון מפורט בתחום הביקורת הספרותית-אתית והקשריה הישראליים, באמצעות שילוב של תאוריות מן הפילוסופיה של המוסר, עבודה ספרותית טקסטואלית, ועיון היסטורי-תרבותי. דיון זה מעלה תובנות חדשות על אודות השילוב בין האתיקה, הספרות והתרבות.