צפורה הורביץ לא הייתה בת שש אפילו כשפרצה מלחמת העלם השנייה.
באחת נהפכו חיי המשפחה השלווה לגיהינום.
הבן הבכור ניצל בעור שיניו כשהוברח לבריה"מ, הבן השני נרצח בהיותו בן שש עשרה בלבד, וההורים שהצליחו במאמצים אדירים להסתיר את בתם הקטנה ובכך לשמור על חייה – גם הם לא נמלטו מידם של הרוצחים.
צפורה הקטנה ניצלה בדרך נס לאחר שעברה את מחנות בודזין ומחנה ההשמדה מיידנק.
את סיפור חייה מגוללת המחברת באוזני משלחות הנוער של השומר הצעיר ובתי ספר תיכונים שבאות לסיור במחנות ההשמדה בפולין, ובה בעת היא מוסרת את עדותה על קורותיהם של מכריה שנספו ומנציחה את זכרם.
קראתי את הספר, והוא מרתק ביותר, וגם כתוב בכישרון. הספר ראוי לפרסום, וגם לתרגום (לאנגלית, אולי אף לשפות אחרות).
זהו סיפור חיים מרתק וחשוב ביותר, כי לבד מאיש אחד (כיום בארצות הברית), שגם הוא ניצל כילד בין 11-6 כמו הכותבת, לאחר שעבר במחנות ריכוז עם אביו (שלא כמוה), אין עוד סיפור כזה בכל הספרות שאני מכיר.
פרופ' יהודה באואר (חתן פרס ישראל)