ספר מרתק זה מציע אופן חשיבה חדש על הציור. בניתוח מעמיק ורחב יריעה, תוך התדיינות עם מיטב האסתטיקונים והתאורטיקנים של האמנות ובהתבסס על המחשבה הפסיכואנליטית של פרויד ולאקאן, מציעה אפרת ביברמן הבנה ייחודית של היחסים המורכבים הנרקמים בין הציור לבין המתבונן בו כפי שהם מגולמים בשאלות יסוד של תאוריית הציור, כגון גבולות המדיום ומגבלותיו, מהות המבט, מבנה הייצוג העצמי ואופן הארגון של חלל פרספקטיבי. הבנה זו זורעת אור חדש על תפיסות שגורות של יסודות פרשנות הציור וטווה מסגרת מושגית מאתגרת לעבודה הפרשנית בתחום התרבות החזותית בכלל.
ייחודו של הספר אינו מסתכם בדרכו המקורית לחשוב על ציור: מתוך הצגת המחשבה הפסיכואנליטית על מורכבותה ורבדיה מובהרות תפיסות סבוכות של נפש האדם ביחסיה עם השפה והדיבור, עם הנרטיב והכתיבה, ונפרשים יחסי הגומלין המושגיים בינן לבין משנות מרכזיות בתחום האסתטיקה ומחקר הספרות. המסקנה העולה מן הספר היא שהציור הוא הרבה יותר מסוגה אמנותית: הוא גילום יסודי של הסובייקטיביות, של ההיות בשפה, ושל ההילכדות בסיפור - נושאי יסוד של המחשבה הביקורתית בת-זמננו.
ספר עשירי בסדרת ``פרשנות ותרבות``